תופעת הוורטיגו (בעברית: סחרחורת) היא הרגשה מוטעית, בלתי נעימה ואף מפחידה של החולה כאילו הוא מסתחרר או שהעולם מסתובב סביבו, אף כי בפועל אין בנמצא כל תנועה שלו או של סביבתו. תחושה זו יכולה לבוא באופן פתאומי אפילו כאשר החולה שוכב. מן הראוי לציין כי הנמכה בלתי צפויה של לחץ הדם עקב מעבר מתנוחת שכיבה לתנוחת עמידה (הידועה גם בשם "אורטוסטטיזם" בקרב אנשי המקצוע) עשויה לגרום למעין סחרחורת קצרה – החולפת כעבור מספר שניות ולכן אינה באה בגדר סחרחורת – שאינה סיבובית, ומתאפיינת בתחושה של אי-יציבות ותחושת כבדות בראש, ואף מזכירה הרגשה המקדימה התעלפות, ולעיתים עשויה היא לבוא בצירוף טשטוש בראייה וחולשה כללית.
תופעת הסחרחורת – מקורה בנזק באחד מחלקי המנגנון המווסת את שיווי המשקל בגוף, מנגנון הנקרא גם בשם "המערכת הווסטיבולרית". המערכת הווסטיבולרית נותנת למוח אינפורמציה על תזוזותיו של הגוף, ובמצב של סחרחורת המוח קולט מידע שגוי על תנועה שאיננה בנמצא. עם חלקיה של המערכת הווסטיבולרית נמנים המרכיבים הבאים:
סחרחורת הינה תופעה נפוצה ביותר, ויכולה היא להיות נעוצה בגורמים רבים, ובכלל זה נטילת תרופות אלו או אחרות, צריכת משקאות הכוללים אלכוהול, דלקת סינוסים, בעיות שונות באזור הצוואר, שינוי בשיעורם של מלחים שונים בדם, שיעור נמוך מדי של המוגלובין בדם, מיגרנות, ואפילו גורמים פסיכולוגיים דוגמת חרדות. אך בדרך כלל מקובל לסווג את הסיבות לפגיעה בחלקי המערכת הווסטיבולרית לפי האזור שבו נמצאת הפגיעה, והחלוקה העיקרית היא לסחרחורת פריפרית – עקב פגיעה באוזן הפנימית או בעצב הווסטיבולרי – ולסחרחורת מרכזית הנגרמת עקב פגיעה במערכת העצבים המרכזית, אם כי ישנן סיבות נוספות לפגיעה במערכת הווסטיבולרית.
מקורה של הסחרחורת המרכזית הוא נזק למערכת העצבים המרכזית, בדרך כלל בגזע המוח או בצרבלום או בקשרי המוחון. זאת, בגין שבץ או שטף דם או גידול או התפתחות דלקתית דוגמת טרשת נפוצה. מכאן, שסוג זה של סחרחורת יכול להיות מסוכן, ולדיאגנוזה המבוצעת במועדה ובזמנה נודעת חשיבות קריטית. במצבי סחרחורת כזאת ייתכנו עוד תסמינים נוירולוגיים כגון חולשה, קשיים בתחושה או בדיבור או בבליעה וכו'.
נוסף על עצם הסחרחורת (ותחושת הסחרור) קשורים הסימפטומים של הסחרחורת הסיבובית אל גורמיה. הרגשת הסחרחורת עשויה לבוא עם בחילות והקאות, ובלא מעט מקרים יכול שיבוא גם מצב של תנועת עיניים מהירה ובלתי רצונית. עוד אפשר שיורגשו נפילה ביכולת השמיעה, שמיעת צפצוף באוזן (טנטון) או הרגשת אטימות באוזן.
מטבע הדברים, הפרעה במנגנון שיווי המשקל עשויה להביא לידי חוסר יציבות בהליכה ואף נפילות. סחרחורת מרכזית עלולה להיות כרוכה בסימפטומים נוירולוגיים כגון תחושת חולשה באזור הפרצוף, בצידי הגוף, קשיי דיבור ובליעה, וכן כפל ראייה, שיבושי תחושה וכו'.
בכל מקרה אין לבצע דיאגנוזה עצמית או לטפל טיפול עצמי בלא לשאול בעצת רופא, אלא מן ההכרח להגיע לרופא לשם ביצועה של דיאגנוזה ולצורך שיכוכם של הסימפטומים והשפעותיהם. בדרך כלל הסחרחורת הינה פריפרית ונגרמת בשל תופעה פתולוגית כלשהי באוזן הפנימית, ומטעם זה אין בה כדי להביא לידי סכנה. אך כאשר יש אצל החולה הלוקה בסחרחורת גם גורמי סיכון בולטים הקשורים לכלי הדם או ללב או שהסחרחורת באה עם הסימפטומים הנוירולוגיים האמורים ודומיהם – ייתכן שהסחרחורת אכן הינה אינדיקציה שישנה סכנה להתרחשותו של שבץ, ולכן במקרים אלו מן ההכרח להגיע בהקדם האפשרי לחדר מיון.
בדרך כלל די בבדיקה פיזית בצירוף התיאורים מפי החולה, אך יש שימצא הרופא לנכון לבצע גם בדיקות שמיעה או בדיקת אלקטרוניסטגמוגרפיה (ENG) כדי לבדוק את אופן פעילותו של מנגנון שיווי המשקל בגוף, וכן בדיקות הדמיה למוח (CT או MRI) כדי לוודא שאין מדובר בתהליכים מרכזיים במוח המביאים לידי מצבים של סחרחורת.