באופן כללי, גורמי הסיכון העיקריים לסרטן השד הם מוטציות של הגנים BRCA1 ו- BRCA2, וכן היסטוריה משפחתית הקשורה למחלה. את סרטן השד לא ניתן למנוע אבל בהחלט אפשר לגלותו בשלבים מוקדמים, דבר המגדיל את סיכויי ההחלמה. ניתן לתרום לגילוי המוקדם על ידי הגברת המודעות לממצאים בעת מישוש השדיים, ביצוע בדיקות תקופתיות אצל כירורג שד, ומעל גיל חמישים גם בדיקת ממוגרפיה בכל שנתיים. יחד עם זאת, אם קיים סיפור משפחתי הקשור למחלה מומלץ להתחיל בבדיקות הממוגרפיה כבר בגיל ארבעים, או לחילופין בגיל שצעיר בעשר שנים מזה של האישה במשפחה שלקתה במחלה.
כאמור, חשוב שהאישה תהיה מודעת למבנה השד שלה ושתידלק אצלה נורת אזהרה בעת שהיא מרגישה שינויים במבנה. במידה שחלו שינויים רצוי לפנות אל הרופא כדי לבצע בדיקה, ואפשר גם לפנות באופן ישיר אל כירורג שד. שימו לב שבבדיקה ידנית ניתן לגלות גושים שטחיים בעלי גדלים מסוימים, בעוד שבבדיקת ממוגרפיה אפשר לראות ממצאים בלתי ניתנים לגילוי במישוש עצמי – ומכאן חשיבותה. אגב, בעת בדיקת ממוגרפיה נעשה שימוש בקרינה במינונים נמוכים מאוד, ואין כל הוכחות מדעיות לכך שהיא מסוכנת.
במידה ונמצא גוש חשוד מבוצעת ביופסיה, ואם תוצאותיה ממאירות יחל תהליך התלוי בנתונים הביולוגיים ובגודל של הגוש. כמו כן, המשך הטיפול מחייב ייעוץ רב תחומי שאליו שותפים רדיולוג, אונקולוג וכירורג. במרבית המקרים הטיפול יכלול הוצאה של הגידול בהתערבות כירורגית, ולעיתים יהיה צורך לקחת דגימה גם מבלוטות הלימפה שמצויות בבית השחי. אם מדובר בגידול גדול ייתכן שיהיה צורך לבצע שחזור חלקי של השד, או לבצע שחזור מלא במידה שבוצעה כריתה. לאחר שמסתיים הטיפול הכירורגי מתחיל טיפול אונקולוגי שכולל הקרנות לשד ותרופות ביולוגיות, הורמונליות וכימיות, וזאת בהתאם לדרגת ההתפשטות, סוג הגידול והנתונים הביולוגיים שלו.
במרבית המקרים של סרטן השד מבוצעים ניתוחים משמרי שד בעוד שכריתה מלאה מבוצעת רק כאשר גודל או סוג הגידול מחייבים זאת. כמו כן, אם האישה היא נשאית של מוטציות הגנים שהזכרנו לעיל הרי שהיא מצויה בסיכון גבוה מאוד ללקות במחלה, ולכן יש רופאים הממליצים במקרים אלו לבצע כריתה מקטינת סיכון שכוללת גם כריתה של השחלות. במצבים אלו מומלץ על שחזור שד שמבוצע על ידי כירורג פלסטי.
הכתבה בחסות: "מכבי שירותי בריאות".