ראשית, יש להבהיר כי האבחון שמבצע איש המקצוע מתבסס על המדריך האמריקני לפסיכיאטרים בשם DSM ובו קבועים מספר קריטריונים או צירים שלפיהם מאובחן הספקטרום האוטיסטי. הבהרה נוספת היא שלמרות הופעת הסימנים לפני גיל שלוש שנים, גם אם הם ברורים לעין, האבחון לא יינתן בצורה רשמית לפני גיל זה. קריטריון ראשון לאבחון של אוטיזם הוא בעיה בתקשורת, כלומר תקשורת בלתי איכותית עם הסביבה כגון אי יכולת למשחק ספונטאני, עיכוב משמעותי של התפתחות השפה, קושי להיות בשיחה עם אחרים או ליצור אותה, וכן חוסר עניין ויכולת למשחקים חברתיים עם בני הגיל המקבילים.
יש להבין כי האבחנה לפי המדריך האמריקני לפסיכיאטרים אומרת שלא מספיק שיופיע סימן אחד כדי לאבחן אוטיזם, אלא צריכה להיות קבוצת סימנים. למעשה, יש צורך שיופיעו לפחות שישה סימנים ולפחות שניים מהם צריכים להיות קשורים לבעיה חברתית. הכוונה היא למשל להיעדר רצון גלוי ליצור פעילויות משותפות עם אחרים (בני גילו של הילד, הוריו או דמויות מטפלות אחרות) והיעדר הנאה מפעילויות אלו. עוד סימנים הם קושי להשתמש בסימנים בלתי מילוליים ליצירת תקשורת כגון שפת הגוף, הבעות הפנים או יצירת קשר עין, ובכלל – כאשר הילד אינו מצליח או יכול ליצור קשרים עם הסביבה בהתאם למצופה בגילו.
כפי שאמרנו, על מנת לאבחן אוטיזם יש צורך שיופיעו מספר סימנים ולפחות אחד מהם קשור בהתנהגות סטריאוטיפית. הכוונה היא למשל לטקסים חוזרים ונשנים שהילד מקיים, תנועות שחוזרות על עצמן, עניין רב מאוד בחלקים ספציפיים של חפצים, וכדומה. יש לציין כי הכוונה היא להתנהגויות ברורות למדי ולא לעניין שמביע הילד בצעצועים או במשחקים שהוא אוהב במיוחד.