שלום, אני לא יודע למי לפנות, ואני סובל מכמה דברים כבר זמן מה.
אני צריך עזרה לדעת אם זה משהו שאני צריך לדאוג לו ולטפל בו רפואית, או שאני סתם עושה הר מעכבר וצריך פשוט להתגבר על זה?
למי אני אמור לפנות, מה אני אמור להעלות?
אני אנסה לפרט כמה שיותר...
קודם את המצב שלי, אחר כך קצת היסטוריה.
אני לא יודע איך לארגן את המחשבות שלי, ולא יודע במה להתמקד. מתנצל על זה.
אני בן ~30.
אני חושש שיש לי בעיה עם הזכרון, פעילות קוגניטיבית והאישיות שלי משתנה (כרגע החשש הכי גדול שלי)
אני לא מרגיש טעם בחיים - אבל זו לא הבעיה המרכזית, אני לא בסכנה של פגיעה עצמית מפני שאני לא רוצה לפגוע במשפחה שלי.
אני לא יודע ליצור קשרים עם אחרים. זו לא בעיה של אישיות, פשוט אף פעם לא היה לי את התחושה של "היא נראית טוב, בא לא לדבר איתה" או "הוא מעניין, אני אפתח שיחה על זה וזה". זה לא הפריע לי, אבל בזמן האחרון אני מרגיש שחסר לי החברה. אני רוצה זוגיות, אבל מפחד מפרידה, גם לא מרגיש שאני שווה משהו בכדי לתת למישהי.
אני לא מתמודד טוב עם סוף. אני מפחד מהמוות של אחרים או אם אחרים יעלמו לי מהחיים.
יש לי סקרנות לגבי הרבה דברים, אבל אין מוטיבציה לנסות - מפני שכבר מאוחר מדי, ואני תמיד מתבאס כל פעם שאני לומד משהו, כשאני רואה כמה אני בעצם לא יודע.
אני מאוד פסימי.
אני גם לא מתלהב או שמח - אני אפילו לא זוכר איך זה מרגיש.
עם זאת אני רוצה לציין שיש לי משפחה נהדרת - גם אם הם לא מבינים, הם לא עושים לי בעיות, ורק בזכותם אני לא ויתרתי כבר.
אני גם עובד בעבודה שאני די מרוצה ממנה ומצליח לתפקד, למרות שעם הזמן המוטיבציה שלי וגם ההספק שלי יורד.
בקשר לזיכרון, פעילות קוגניטיבית ואישיות.
תמיד ידעתי שאני חלש בלזכור דברים בעל-פה. וגם היה קשה לי לזכור דברים מהעבר שלי.
אבל זה נראה שזה הופך לגרוע יותר ויותר.
אני לא זוכר אנשים שאולי הייתי רואה אותם יום-יום במשך שנים (בעבר הרחוק, ולפעמים גם הלא כלכך רחוק - כלומר שנה-שנתיים) - ראיתי מישהי בפייסבוק היום, שנראה לי מוכרת - ואז קלטתי שבמשך שנתיים-שלוש דיברתי איתה יום יום (לפי היסטוריית צ'אט), ועכשיו חוץ מזה, אני לא זוכר אותה. אני יודע שיש עוד כאלו.
אני גם לא זוכר מה עשיתי "אתמול" או אפילו "היום" כששואלים אותי מה עשיתי היום. זה הכל נתפס לי בראש כ"כרגיל, עבודה" - לא זוכר יותר מזה. תמיד חשבתי שאולי לא קרה משהו מעניין ואז זה לא נתפס, אבל אולי זה יותר מזה?
בקשר לבעיות קוגניטיביות - תמיד למדתי מהר. אני עובד כמהנדס ולמדתי כמעט הכל בזמן עבודה ולא מנסיון או ידע קודם. אבל לאט לאט זה מרגיש שאני לא מצליח לעמוד בעבודה שלי, שוכח דברים שאני עושה יום יום, איות של מילים, ומטיל ספק בכל מה שאני חושב ואומר. לדוגמא, תשאלו אותי על משהו שאני בטוח יודע, וגם אם עד עכשיו ידעתי את זה 100%, פתאום אני ארגיש ספק, ואנסה לזכור איפה למדתי את זה, האם זה ידע אמיתי או הסקה שלי?
בעיות אישיות - עם הזמן אני מרגיש שאני מאבד את עצמי. אני לא זוכר מה נהנתי לעשות לפני שנה, או איך העברתי את היום לפני כמה חודשים לפני התחביב הזמני הנוכחי שלי. אם אני מסתכל על הודעות או דברים שרשמתי לפני כמה חודשים (או לפעמים אפילו ימים) אני מרגיש שאני קורא משהו שמישהו זר כתב, אני אפילו לא יכול לדמיין למה הייתי רוצה לכתוב משהו כזה.
בנוסף, אני מרגיש שאני עושה סוג של רגרסייה להיות ילדותי יותר (לא בהתנהגות חיצונית, אלא באיך שאני מתייחס לדברים)
אני לא יודע אם הייתה לי בעיה לפני זה, אבל מהצבא פרצה לי בעיית דיכאון כרוני - פגשתי פסיכולוגית ופסיכיאטרית במשך שנתיים-שלוש, ועד לפני שנה-שנתיים, לקחתי כדור ציפרמיל או משהו בסגנון. אני הפסקתי לקחת אותם מפני שהרגשתי שהכדורים גורמים לי להפסיק לדאוג לבעיות שלי, ופשוט לזרום במקום לטפל בהם.
בזמן שלקחתי את הכדורים היו לי הרבה נפילות מצב רוח. בזמן נפילה כזו הייתי פתאום מרגיש שיש לי חור בחזה, ושמשהו מאוד מאוד חשוב לי נעלם, אבל לא הייתי יכול לזכור מה.
עכשיו אני תמיד במצב של דאון, אבל לא סובל כמו קודם. נפילות מצב רוח נדירות יותר, וגם חלשות יותר.עם זאת, היתה לי קריסת עצבים פעמיים שלוש מאז.
אה כן - אני לא מעשן, לא שותה, לא לוקח סמים.
הכדורים שאני לוקח עכשיו הם קונצרטה אחת ליום לפני עבודה. אני חושב 50 או 54מג.
פורום רפואה כללי
