שלום ד"ר נגה
אנחנו זוג נשוי 24 שנים, 3 ילדים בוגרים מעל 18. בן זוגי במהלך 20 שנה גילה לי אהבה אפילו יתרה ממש הערצה. התחתנו כשאני אוהבת אותו אבל הוא פי שתיים אוהב. התחתנתי עם החבר הכי טוב שלי, הגב, המשענת, איתו אפשר לדבר על הכל, לסמוך עליו בעיניים עצומות, זה שמתקשר להתעניין בשלומי מספר פעמים ביום שמגלה לי אהבה בכל רגע בכל צעד. ברגעי משבר לא נותן לי להישבר יותר מחצי שעה ומעמיד אותי על הרגליים מרגיע ותומך.
במהלך נישואינו עברנו קשיים כלכליים חמורים במהלך 10 שנים, אבל עם זוגיות כזאת שום דבר לא יכל לשבור אותנו, הצעתי למכור הכל ולהתחיל מחדש, בשמחה, לא אכפת לי לעבור מוילה לחדר וחצי. עשיתי את החדר וחצי האלו ממלכה עבורנו ועבור 3 הילדים שלא חשו במשבר. הייתי הכח המוביל כדי שבעלי לא יתייאש ובתוך 10 שנים לא קלות אבל עם זוגיות יציבה ומוסר עבודה של בעלי ושלי (מידי פעם משברים קטנים וחולפים) הצלחנו לחזור ליציבות כלכלית ואף לבנות בית חדש.
כיום במשך 4 שנים בערך, כשאנחנו על הגל הטוב ביותר, משפחה לתפארת, בית יפייפה, ללא שום חוב, להיפך התחלנו לחסוך. שנינו עובדים ומושא גאוותם של האוהבים אותנו..
אבל הגבר שלי השתנה, התהפך.
הוא כרגיל בגלל העבודה חוזר כל יום בערך 8-9 בלילה הביתה (אני חוזרת ב5) לא מתקשר כל היום לשאול מה נשמע (רק אם יש משהו דחוף).. ההתעניינות פחתה.
בכל משבר מריבה קטנה בגלל שטות קטנה. הוא שותק, ננעל, אני לא יודעת איך לגשת אליו וגם לא מכירה את זה. תמיד הוא היה היוזם , בשעת כעס לא היה מרפה עד שלא הייתי עולה לישון רגועה. השתיקות ביננו יכולות להימשך שבועיים שלושה. במיטה הוא מסתובב לצד השני כאילו שאני לא שם. הפגיעה עצומה. אני מרגישה כאילו הכו אותי בכל הגוף והנשמה. לא מצליחה לתפקד. כך עד שלילה אחד הוא מתפייס איתי במיטה ואני נשארת עם המועקה. דיברתי איתו המון על כך, כמה זה מכאיב לי, אני מעדיפה ריב גדול צעקות (שאין לנו ממש) על פני שתיקות כאלה. התחננתי שזה לא יחזור על עצמו. והוא הראה רושם שהוא מבין אבל זה תמיד חוזר על עצמו.
בפעם האחרונה הוא בכלל יצא מהחדר וישן במשך שבועות שלמים בחדר הפנוי בבית. הוא סוגר את הדלת וישן שם. מדבר איתי כאילו הכל בסדר רק על מה שצריך וזהו. אני מרגישה מאד בודדה הוא בטח יודע זאת כי בעבר הסברתי לו השלכות של השתיקות עלי.
בפעם האחרונה ששאלתי אותו למה הוא הסלים את השתיקות ועכשיו הוא ישן בחדר אחר ולמה הוא עושה את זה הוא ענה לי במשפטים:
"לא שונא אותך ולא כלום.
פשוט נמאס לי, אין לי סבלנות אליך יותר, נגמר לי, לא בא לי יותר,
אני רוצה שתעזבי אותי, שתעזבי אותי בשקט שלי.
זה לא את , זה אני . תביני אותי וזהו.
יש לי לחץ בראש לא בא לי על כלום , לא יכול לשמוע אותך.
אני מעדיף ככה יותר טוב לי.
איבדתי לגמרי את הסבלנות שלי אליך.
שכל אחד יהיה בחדר שלו בלי ברוגז בלי כלום, כל אחד שיחיה את החיים שלו ותעזבי אותי בשקט.
אין לי בעייה לעזוב את הבית או שאת תעזבי , מה שבא לך אני מוכן הכל.
אם לא מתאים לך כך עדיף שניפרד, אני רוצה להיפרד".
(כשאמרתי לו שכולם אומרים שאנחנו אחלה זוג שיש לנו זוגיות יפה) אני לא חושב שיש לנו זוגיות יפה.
אני לא מרגיש אליך כלום לא שונא ולא אוהב, בתור בנאדם אכפת לי ממך.
אני מעדיף להיות לבד וזהו פה או מחוץ לבית.
מעדיף שניפרד"
אבל באותו לילה אחרי שאמר לי כל זאת, הייתי המומה. ניסתי פעם אחת להיות היוזמת , לעשות צעד הקשתי בדלת הסגורה הזאת, הוא שאל מה, אמרתי לו שקשה לי כך. עם כל מה ששמעתי. עם זה שהוא סוגר עליו את הדלת מפני. הוא חיבק אותי ואיכשהו הוביל אותי לחדר השינה המשותף. שם הוא ליטף המון ביקש שארגע ואשן, הראה אהבה (לא ממש במילים). לא הצלחתי לשכב עמו כי המילים הדהדו לי בראש וזה היה כאילו שפכו עלי דלי של מי קרח.
אני מבולבלת. מצד אחד אוהבת אותו ומעוניינת בגבר שאהב אותי במילים, חיזר אחרי, לא התעלם , הראה זאת. שהיה לו סבלנות אלי, זה מה שמשך אותי כל כך אליו.
מצד שני אין לי את זה, אני חוששת לדבר, שוקלת מילים, שלא יכנס שוב לשתיקות. כשהוא עוזב את החדר גם אי אפשר להתפייס. זה משהו הזוי. מה עושים? אני מרגישה כל כך בודדה, עצובה , חסרת ביטחון בגבר שלי, רוצה אותו אבל נזכרת שלמעשה הוא לא אכפת לו אם כן או לא . . אני אודה לאיזו עצה.
אני חייבת לציין שאני טיפוס חם , אוהב, אמא נפלאה לשלושה ילדים מהממים, ערכיים, קרביים בצבא, נראית טוב, מקבלת המון מחמאות מהסביבה (וגם בעלי) ביישנית מעט לא מפלרטטת, נאמנה לבית, לא יוצאת הרבה עם חברות, תמיד מעדיפה את הבעל, עובדת במשרה מלאה, לא בזבזנית, הבית קודם לכל, מטפלת בכל דבר בבית, אשת חיל כן. כן. מידי פעם מתעצבנת כשיש על מה ומרימה את הכל בעצבים ממש כמו כל אדם נורמלי, נרגעת בשתי מילים. ממש כמו כל אדם רגיל. אין לנו מריבות וצעקות מיוחדות בבית. אבל השתיקות - לא מאחלת לאוייבים שלי . ממש בא לי למות.
ד"ר נגה נברו
09:42 07/11/16
07/11
09:42
התיאור שאת מעלה מביע את העצב, הקושי ואת התסכול בשל היחסים הזוגיים שלכם וטוב את עושה כשאת מבינה שבמקרה שלכם נכון במיוחד לפנות לגורם חיצוני על מנת להבין את התהליכים והשינויים במשפחה ובזוגיות שלכם. מהדברים עולה שהמשפחה חוותה מה שאנחנו קוראים "מעברים" משמעותיים שבאופן נורמלי השפיעו ושינו את מערכת היחסים הזוגית. מעגלי החיים והאירועים, במיוחד היותר דרמטיים, משפיעים ומשנים את הדינמיקה הזוגית. לעתים זוגות זקוקים לסיוע חיצוני ומקצועי כדי לצלוח את המעברים האלה בצורה טובה. עתה נראה שהמענים שכל אחד מבני הזוג זקוק לו, הצרכים הרגשיים של כל אחד מכם, השתנו מעט ויש להבין את הצרכים החדשים של שניכם ולראות עד כמה תוכלו, באמצעות סיוע מקצועי, להתחבר שוב מהמקומות המתאימים לשלב בו אתם נמצאים היום. אנחנו, במכון 'שינוי' פוגשים לא אחת משברים זוגיים על רקע שינויים בתנאים ובנסיבות. הם נפוצים ועם זאת לא מעט זוגות מצליחים, גם אחרי התרחקות, לחזור ולגלות את הנתיבים אל ליבם של בני או בנות הזוג.
בהצלחה,
בברכה,
ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, פסיכולוגית בכירה ומדריכה מוסמכת בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מייסדת ומנהלת "מכון שינוי".
טלפון: 09-9551973
מייל:
[email protected]
או:
[email protected]
פורום טיפול משפחתי, זוגי
