עמוד 2

שלמה יקר,
אנחנו לא שולטים בחלומות שלנו. גם חלומות מוזרים אינם מעידים על עוצמת המצוקה. אם פניה לפסיכולוג אנונימי פחות מביכה, זה לא מעיד על איכות מקצועית טובה של אותם מטפלים. אולי היום אתה יותר מוכן לפתוח לטיפול הפסיכולוגי, ממליץ לך לנסות.

בברכה,
ערן שי הוא פסיכולוג, מאמן אישי בכיר, מדריך מנהלים ומטפל התנהגותי.

ני מביט בפנים....
זה כואב, אבל אני אוהב את הכאב הזה.
זה כאב נעים, זה כאב כנה.
אני, שבור,בלי מסיכות... בלי כלום, חשוף לאמת.. בלי שינאה בלי שיפוטיות רק עובדות.. כואבות וכנות. ויפות.... ומדהימות.... ואכזריות, וישירות....
אני בסך הכל בן אדם...
שברירי, שבור, לא מושלם ומלא בחורים...
כשראיתי את העבודה של מישהיא המקורס שלי רציתי שיצא לה גרוע... רציתי שהיא תתלונן כמה גרוע יצא לה ואני אוכל לנחם כביכול מהעמדה של המוצלח.... להצטנע.... להגיד שלא יצא לי יותר טוב.... ולהרגיש בעננים... להרגיש נעלה.. מוצלח יותר... טוב יותר... מביט עלינ ועל הסטודנטית השנייה מלמעלה בזילזול.... ואם יוצא להם יותר טוב מישלי אני מרגיש כל-כך רע...
ואני לא מבין למה אני מתנהג ככה..
אולי אני נרקיסיסט?, או שאולי זה משהו אחר? אין לי מושג.... אבל אני בוחר להביט בחסרונות שלי עם קבלה עצמית....
בלי שינאה... יש לי תאוות סדיסטיות...
כשאני רואה גופות קשורות אני נדלק...
כשאני רואה עינויים מזעזעים זה עושה לי כזה תחושה של ערנות מינית...
יש בי כל-כך הרבה חושך.... ואני מחבק אותו...
את כולי, את הרוע בתוכי... או את מה שזה לא יהיה... בלי הצדקות... בלי סיבה...
כי ככה בחרתי.... אני בוחר לרדת אל החלק שאני לא מעיז להביט בו בתוכי... אני לא מניח שום הנחות רק מביט... נהנתי לראות גברים קשורים על ווים לתלייה חסרי אונים..
החלק המוזר שהיו לי את הנטיות האלה בגיל 7... אני נגעתי בעצמי וחשבתי על זה בגיל 7... על חייזרים שחוטפים אנשים, קושרים אותם, מענים אותם, ואין להם ברירה אלא לסבול את העינויים, אני מחבק את עצמי...
את כולי... אני אוהב אותי... אני לא מבקש סליחה מאיש על הנטיות הללו...
אני זוכר שכשהייתי אצל בן דוד שלי בגיל 14 הלכנו לחבר שלו... והוא החזיק את אחיו הקטן בצורה שהו לא יכל לזוז בה... אני לא ממש זוכר איך הדברים התגלגלו אבל זה הגיע למצב שאני זה שהחזיק את אחיו הקטן... והוא התפתל...
ומין רגש עלה בתוכי... להחזיק מישהו במצב שבו הוא לא יכול לזוז... והוא התפתל עד שבסוף הוא התחיל לבכות... אני מקבל את החוויה הזאת... אני מקבל את עצמי... את ההנאה שחשתי כשהוא היה כבול.... מנסה בכל הכוח להשתחרר.... את הסיפוק שבלרתק אותו למיטה... כשהייתי בן 15 רציתי להפליץ.... רציתי להיות שמן ושאחי הקטן יגע בי.... אני מקבל את עצמי... את כולי....... אני מקבל. זילזלתי באחים שלי... הרגשתי נעלה... היה תקופה שהתעניינתי בקריאת כף היד... ופשוט לקחתי לאחים הקטנים שלי את כפות הידיים... בלי לשאול.. והתבוננתי.... קינאתי באחי הקטן... היה לו קו חוכמה ארוך מישלי... ולי הייתה חגורת נוגה שבורה... דבר שמראה על מיניות לא בריאה... והתמכרות אנוכית להנאות... לא יכולתי לסבול את העובדה שאני פחות מוצלח מאחי הקטן... אני מחבק את כולי...
כי ככה החלטתי.... לא אכפת לי מה יש לי בפנים... אני מחבק את עצמי, מקבל, לא בורח... כשהייתי בן 9 בערך חבורת ילדים ירו ברובה מים על חתול גור פיצפון... כשראיתי את זה ישר רצתי אל אחותי, ובקשתי מימנה לעצור אותם...
היא יצאה והעיפה אותם, לאחר מכן היא הביאה לו חלב... והרגשתי כל-כך הרבה כאב על העובדה שהוא צריך לשתות חלב פרה...
איפה אימא שלו?!.... לא הצלחנו למצוא לו כלי יעיל שהו ישתה איתו אז הבאנו לו חלב דרך קיסמיי אוזניים שהיטבלנו בחלב...
כשהייתי בן 10 בערך לכדתי זבוב בתוך כוס ושמתי אותה מעל לדלי מים כך שהזבוב לא יוכל לברוח... ואז לאט לאט הכנסתי את הכוס עמוק יותר ויותר אל תוך המים... הזבוב עלה במעלה הכוס, כדי לחמוק מהמים.... אבל הוא היה לכוד... אז לאט לאט הכנסתי את הכוס אל תוך הדלי.... עד שהזבוב טבע... וזה סיפק אותי... לדמיין את הכאב שלו... את הפחד שיש לו ברגעיו האחרונים... שהוא יודע שזה הסוף אבל הוא לא יכול לעשות כלום נגד זה.... אני מקבל את עצמי בלי תנאים ... פשוט מקבל... החתול הקטן לא יכל לשתות את החלב דרך הקיסם... הרגשתי שאני רוצה למות... זה פיזית כאב לי לראות אותו ככה... אחותי שמה אותו בקופסה פתוחה לבסוף בתיקווה שחתולה כולשהיא תניק אותו... חתולה אחת הגיע לבסוף... וניסתה להניק אותו... אבל זה היה מאוחר מידי והוא לבסוף לאט לאט התחיל לדעוך.... ולבסוף הוא מת... בכיתי בלי סוף, הרגשתי שאני רוצה למות... או להרוג מישהו... הרגשתי כל-כך הרבה כעס, יותר כמו זעם מטורף... כשהייתי בן 16 הייתה חתולה שבטחה בי מספיק כדי להתחכך לי בין הרגליים... אז פשוט תפשתי אותה מהזנב, וניסתי לסובב אותה כמו חבל..
היא התחילה לצווח... ולבסוף היא ברחה....
כשהייתי בן 16 הייתה לי כלבה שקראו לה ליידי... כל לילה היא יללה בחוץ... הרגשתי כל-כך רע שכואב לה אז יצאתי לבחוץ והיא נשענה עלי עד שהרדמתי אותה... אני זוכר שתמיד חלמתי שיאפשרו לי להכניס אותה לבית... שהיא לא תהייה בודדה... שהיא תהיה איתי בחדר.. שנהיה חברים.... תמיד חלמתי לחיות בעולם ללא מלחמות... שכולם אוהבים את כולם... וכולם יקבלו אותי כפי שאני.... עם כל הפגמים, החורים, וחסרונות שלי... כשהייתי בכיתה ד רציתי למות ולהגיע לגן עדן... דמיינתי אותו כעולם מלא אפשרויות... הרפתקאות... וחופש!!!!...
לחיות במשחק מחשב של ריימן 3.. במפולת השלגים... להיות מסוגל לעבור מעולם לעולם כמו ציפור.... חופשי!!!!.. רציתי להיות בעולם של מפלצות בע''מ... ולחיות בכיף עם חבורה מוזרה של אנשים... ללא דאגות, או סיוטים או אפלה.... מקום שהחושך פשוט לא קיים בו... אין מלחמות או שואה... כשהייתי בן 5-6 היו לי סיוטים מוזרים על מכונות שמבצעות רצח המוני ברחוב שלי... חלמתי על גופות פעורות עיניים מתגלגלות על הכביש... חלמתי על משהו מבחיל שאני לא יודע בדיוק איך להסביר אותו, אבל בחלום הרגשתי לא בטוח.... והיה שם זאב בטרנינג שעשה לי בחילה... הוא היה על המיטה שלי או לידה..
חלמתי שלבה נכנסת מיתחת לדלת שלי...
ושכל בן אדם שהיא נוגעת בו הופך לערימה עצמות שנסחפות עם הזרם של הלבה... אני זוכר את עצמי בחלום עומד על שולחן כדי שהלבה לא תאכל אותי ואני צורח ואולי גם בוכה אני לא ממש זוכר... ואז אני מתעורר...
ההורים שלי אמרו לי שכשהייתי קטן הייתי ממש רגיש... ולא הייתי יכול להחזיר לאף אחד שהרביץ לי... ואם ביקשו מימני להחזיר התחלתי לבכות... אני חולם לפעמים על זה שאני מוציא את כל הזעם שלי... אבל אני לא יכול להכות בפנים... לא משנה כמה אני כועס... זה מרגיש לי כואב מידי....

שלום רב.
אני מרגישה ביומיים האחרונים ריקנות תחושת דכדוך, מאז שנפרדתי מבן הזוג שלי אני מרגישה את הריקנות הזאת מה לעשות כדי למלא ריקנות באופן כללי?

פעילות גופנית ותחביבים.

בברכה,
ערן שי הוא פסיכולוג, מאמן אישי בכיר, מדריך מנהלים ומטפל התנהגותי.

בן 26 ובודד, ללא קשרים חברתיים, לא מצליח לשמור על קשרים חברתים שהיו או לפתח חדשים ולנהל סמול טוק פשוט.
דבר שמשפיע על החיים בעבודה והכלל על מצה הרוח.
האם יש טיפןל ממולץ מהשלל שקיימים קראתי באינטנרט על הסוגים ואני מבולבל ?
טיפןל קבוצתי? Cbt? פרטני? דינמי?

דבר איתי צריך להבין טוב יותר מה הקושי.

בברכה,
ערן שי הוא פסיכולוג, מאמן אישי בכיר, מדריך מנהלים ומטפל התנהגותי.

בני בן 23, השתחרר מהצבא שחרור מוקדם (כי לדעתו השירות לא יתרום לו), התחיל ללמוד והפסיק כי לטענתו האקדמיה לא רלוונטית.
בינתיים אחרי תקופת דבור אינטנסיבית התפתח קושי בדיבור שנמשך כבר כמעט שנה והחיים שלו די תקועים. מבחינתו הוא מחלים מכאב הגרון אבל בינתיים אינו עושה דבר מלבד לקרוא ספרים ולכתוב.
אי אפשר לשוחח איתו (כי אינו יכול) כמעט ולא נפגש עם חברים.
יש לו חברה שמכילה אותו אבל נראה שמתחילה להשבר.
לא מעוניין בטיפול כי לדעתו הבעיה היחידה היא הגרון אחרת היה מזמן מקים עסק כלשהוא.
לנו נראה שהבעיה המרכזית היא שאין לו מושג איך להמשיך מכאן.
מה היית מייעץ?

כדאי להגיע להתייעצות. אולי לגבי טיפול משפחתי.

בברכה,
ערן שי הוא פסיכולוג, מאמן אישי בכיר, מדריך מנהלים ומטפל התנהגותי.

היי, אתחיל בכך שאני מודעת שזה לא המקום ויש לפנות לעזרה חיצונית וכך גם יהיה אבל רציתי להבין עם מה אני מתמודדת כאן
אח שלי חווה קשים הוא לא מפסיק לדבר ולחזור על אותם הדברים בצורות שונות וגם פרצי בכי גם (לא עבר אירוע טראומתי אבל כן עולים לו דברים מהעבר שהוא הדחיק כמו ההשפעה של ההורים שלי הם גידלו אותנו בצורה מיושנת (לא הייתה שום אלימות) הם פשוט מאוד מגבילים ורוצים שנהיה "ילדים טובים" הצעתי לו לעשות כמוני ולא לתת להם יותר מדי כוח עליו ופשוט להגביל את האינטראקציה איתם. זה מרגיש כאילו הוא מחפש את החיבה והאישור שלהם למרות שיש טיפה זלזול ביחס שלהם כלפיו ולפעמיים גם קצת אלימות מילולית מצידם הוא ממשיך ולתת להם הזדמנויות (אבל אני מבינה שכל אחד פועל אחרת) יש לו גם כל מיני אכזבות מחברים שהתבררו כלא באמת חברים ויותר נצלנים וכל המחשבות האלה מטרידות אותו והוא וכבר לא אוכל ויושן כבר כמה ימים מין חסר מנוחה והוא פשוט לא מפסיק לחזור על עצמו. מה זה מה שקורה לו? ואיך אני יכולה לגשת אליו ולדבר איתו בצורה שתעזור לו?הוא אומר שאין לו מה להפסיד כבר

נשמע שהוא בסוג של משבר אולי התקף. כדאי לפנות לגורם מקצועי. אפשרות לפסיכולוג או לפסיכיאטר אפשר גם דרך רופא המשפחה.

בברכה,
ערן שי הוא פסיכולוג, מאמן אישי בכיר, מדריך מנהלים ומטפל התנהגותי.

שלום ערן. אני בגיל 22 וכבר שנה וחצי בטיפול פסיכותרפיה.
לאחרונה, היו הרבה מקרים חריגים בתקשורת בין מטפל-מטופל, אי הבנות למיניהן, חוסר הבנה לגבי קביעת מפגש וכדומה.. רוב הפעמים חוסר האחריות לדבר זה נבע מצד המטפל.
כל האירועים החריגים הללו הובילו לערעור גדול שלי כלפי הטיפול, הם גרמו לי לקחת 1000 צעדים אחורה (לאחר כמעט שנה שלקח לי להתחיל לדבר באמת).
כמובן שהדברים דוברו והגענו למסקנות, הבנות ודרכים בהן נמנע מראש את התקריות הללו.
אבל, אני נוטה להקשיב לאינטואיציות שלי, ובמקרה של הטיפול כבר כמה פעמים הלכתי נגדן והתבדיתי.
השאלה שלי היא - איך מחליטים אם להמשיך את הטיפול או לא? מה צריך לקחת בחשבון? האם לתת עוד צ'אנסים למטפל? יש סיכוי שהמצב בתוך הטיפול ישתפר לאחר תקריות כאלה?
השאלה נשאלה בפורום כי אין לי אנשים קרובים מספיק שיעזרו לי, ואין ביכולתי להגיע להחלטה לבד, תודה רבה מראש על המענה!

היי, קשה לתת תשובה כי אני לא נמצא בטיפול. יחסי מטפל מטופל הם כלי סופר חשוב להצלחת הטיפול. אני המטפל רואה בטיפול סוג של שותפות. הייתי מציע לך לשתף את המטפל בהתחברות שלך. גם אם תחליט לסיים או להפסיק תוכל להפיק תובנות חשובות מתהליך הפרידה והסיום. כל זאת אני אומר כשאני נכנס לנעלי המטפל שלך. אם זאת מכיוון שאינני מכיר אותו יכול להיות שמה שאני יודע או עושה עם המטופלים שלי לא יקרה ביניכם. אשמח לשמוע כמה עצתי הועילה לך. בהצלחה.

בברכה,
ערן שי הוא פסיכולוג, מאמן אישי בכיר, מדריך מנהלים ומטפל התנהגותי.

אנחנו הורים ל-5 ילדים. בהם בת שלמדה משפטים וסיימה תואר ראשון ותואר שני באוניברסיטת ת"א בהצטיינות , ועברה מבחני לשכת עורכי דין בציון שמעל הממוצע שכיום עו"ד במשרד ממשלתי מאוד בכיר . גם אחותה ושאר האחים שלה מוצלחים לא פחות ממנה.
הבת התחתנה עם מהנדס תוכנה קיבוצניק ועברה לגור אתו בקיבוץ , החיים בקיבוץ לא מתאימים לאורח חיים שהכירה בנוסף , חשפה שגם התנהלות הקיבוץ מבחינה משפטית לא תקינה ונוגדת את ערכיה ולתקן את המצב ולהיכנע לו גם לא התאים לה , והדבר יצר סביבה עוינת כלפיהם כזוג וגרם לה להתנהגות שונה כלפינו וכלפי משפחתו של בעלה.
כהורים השתדלנו לעזור לילדים במידה שווה ובגלל שהיא גרה קרוב אלינו זכתה מאתנו לתמיכה ועזרה כמעט בכל עניין ועניין. יום אחד צלצלה אלינו בערב וביקשה שנגיע אליה ובערב זה בעלה היה בישיבה והראתה לנו סרטון בו השכנה מעיפה זבל מחצר שלה לחצר של הבת.
בתקופה זו , רק סיימה שנת התמחות לאחריהם עברה כאמור מבחני לשכה וקיבלה הסמכה כעו"ד ובגלל הקורונה החליטה לקחת חופש כמה חודשים במהלכם חיפשה עבודה במקומות בהם רצתה ואחרי הסרטון אמרנו : "שמשעמום מזה שלא עובדת היא שמה לב לשטויות של השכנה ואחרי שתתחיל לעבוד לא יהיה לה זמן להתעסק עם שטויות אלה" מסתבר שהמילה שעמום לא הייתה המילה מתאימה והכתה בה וסילקה אותנו מהבית - ואביה ואני המומים קמנו ועזבנו את ביתה.
מאז ניתקה אתנו קשר למעט פעמים בהם אישרה לנו לקחת את הבת שלה לכמה שעות אלינו הביתה. כאמור, הבת בחודש תשיעי ושלחתי לה מייל בו הודעתי שאני רוצה ללוות אותה ולהיות איתה בלידה וענתה בלא רבתי .
אחרי הודעת SMS לעיל , התפתחה התכתבות בה העליבה והשתמשה כלפיי כאימה בעלבונות בהם מילים : תמותי, עלובה וכיו"ב ... לאחר מכן, צלצלה לאביה וקראה לו שקרן , מטומטם וכיו"ב...מילים בהם מעולם לא השתמשה כלפינו . בהמשך אביה דיבר עם אביו של בעלה והגיעה אלינו הביתה כולה עצבנית בטענה שריכלנו עליה ובדרישה שלא רוצה שיהיה לנו שום קשר עם הורי בעלה ואביה ענה שלא שואל אותה עם מי להיות חבר או בקשר ומעצבים לקחה כל מה שעמד לידה והעיפה עלינו והלכה וחיפשה איפה הנייד שלי למחיקת ההתכתבות בינינו ולא הצליחה ועזבה את הבית בעצבים וטריקת דלת והמשיכה בשליחת הודעות SMS מעליבות לאביה ולאימה .
מהורי בעלה הבנו שבפעם הראשונה הגיע אליהם הבן חנוק בבכי והתלונן על כך שרבים בקיבוץ לא מדברים איתם ועוד...
ברור לנו שכצעד ראשון עליהם למכור את הבית ולעזוב את הקיבוץ כי החיים בו לא מתאימים לבת שלי אבל זה עניין שנראה לנו קשה ליישום בגלל רצונו של הבעל ומבקשים לדעת אם מדובר בבעיה הורמונאלית של תקופת הריון או בעניין המחייב המשך טיפול מול בעלי מקצוע ?
בתודה רבה מראש.

מתרשם שכדאי להגיע לטיפול. קודם כל אתם. ואז להחליט על ההמשך.

בברכה,
ערן שי הוא פסיכולוג, מאמן אישי בכיר, מדריך מנהלים ומטפל התנהגותי.

שלום רב.
אני שומעת הרצאות באינטרנט על אורח חיים בריא ומכריחה את עצמי לעשות דברים מההרצאות אני מכורה להרצאות ופועלת לפי ההרצאות. יש דברים שעוזרים לי ויש דברים שלא. אבל בגלל ההתמכרות להרצאות אני עושה דברים גם שלא נראים לי. איך אפשר להקל על עצמי על ההתמכרות הזאת?

אפשר לטפל ההתמכרות בעזרת טיפול פסיכולוגי התנהגותי.

בברכה,
ערן שי הוא פסיכולוג, מאמן אישי בכיר, מדריך מנהלים ומטפל התנהגותי.

אני כמה שנים סובל מחרדות קשות לפני 5 שנים לקחתי ציפרלקס 20 למשך שנתים ואז הפסיק לעזור ועשה תופעות קשות שלא היה ניתן להמשיך איתו והחלפתי כדורים מכל הסוגים וכל הקבוצות ועוזרים לפרק זמן וחוזר חלילה לאט לאט משך ההשפעה מתקצר וצריך כל פעם להחליף וכעת הפסקתי חודשים וחזרתי שוב לסרנדה ממש קשה אני ניקרע יצוין שיש שינוי מהותי בתחושות פעם היתי יותר סוער ומלא בהתקפים היום זה חרדות יותר פנימיות וכאבי חזה מטורפים וכעת אני בהחמרה קשה לוקח 100 מג ולא יכול יותר האם זה אמור להטיב איתי ומה זה המצב המוזר הזה?

אבי. כפסיכולוג אני מכיר את הבעיה שאתה מתאר. התרופות שאתה לוקח מטפלות בסימפטומים של החרדה, לא בחרדה עצמה. טיפול פסיכולוגי התנהגותי טוב יכול לעזור לך לפתור את החרדה מהשורש.

בברכה,
ערן שי הוא פסיכולוג, מאמן אישי בכיר, מדריך מנהלים ומטפל התנהגותי.

שלום,
אני בן 45, נשוי.
הייתי מאוהב בארבע בנות בתקופת הצבא והתיכון. לשלוש מתוך הארבע היה חבר כאשר הכרתי אותן וארבעתן לא הסכימו לצאת איתי.
ארבעתן לבד היום, כלומר, אין להן בן זוג. אחת גרושה ושלוש רווקות.
מה זה אומר עליהן ובעיקר, מה זה אומר עלי?
תודה

התאהבות היא רגש שאתה משליך על אוביקט אחר. שימור זוגיות לאורך זמן לא קשור בהכרח להתאהבות. אין לי אפשרות לענות על שאלתך כי מדובר בהיבט צר למדי ולכן כל אמירה לגביך או לגביהן תהיה שיטחית למדי. בהצלחה.

בברכה,
ערן שי הוא פסיכולוג, מאמן אישי בכיר, מדריך מנהלים ומטפל התנהגותי.

שלום רב.
בזמן האחרון אני סובלת הרבה מעייפות וחוסר אנרגיה. אני לא יודעת ממה זה נובע. אני מרגישה שאני רוצה לישון כל הזמן. איך מטפלים בשיטה הפסיכולוגית בלי תרופות פסיכיאטריות? אשמח לטיפ ואודה לך על המענה יום נפלא

שלום,
אבא שלי הוא בן אדם קשה,
בעיניי הוא בלתי נסבל מכיוון שאם מדברים איתו על נושא מסוים והוא לא אוהב את איך שאני או אמא שלי מדברים איתו לפעמים. כמובן שאני ואמא שלי מדברים איתו הכי ברוגע ובצורה הכי נעימה, אבל הוא מתחיל לצעוק, לצרוח ולהתעצבן.
הוא בן אדם מאוד מאוד בלתי נסבל וגם עצבני לפעמים, אבל לא רואים את זה אם זה לא כלפיי המשפחה. כלפיי אנשים מבחוץ (אורחים וכו') הוא מאוד נחמד.
לדעתי הוא חייב פסיכולוג, אבל הוא לא ילך כי הוא לא מאמין בזה. הוא גם לעולם לא ייפתח בפני פסיכולוג כי אני די בטוח שהוא בעצמו לא מבין כמה בלתי נסבל הוא. מבחינתו הוא תמיד בסדר וצודק.
רציתי לדעתי אם יש סדנה כלשהי או טיפול מסוים שמומלץ בשבילו. המצב הנפשי שלי גם נסדק בגללו והוא חייב לטפל בעצמו קודם כל בשבילו אבל גם בשבילי ובשביל אמא שלי.
יש טיפול מומלץ?

הבסיס לכל טיפול פסיכולוגי זה הסכמה של המטופלים. יש אפשרות להגיע ביחד לטיפול משפחתי ומשם יכול להתפתח טיפול אישי. בהצלחה.

בברכה,
ערן שי הוא פסיכולוג, מאמן אישי בכיר, מדריך מנהלים ומטפל התנהגותי.

שלום רב.
מאז שהתחיל המבצע אני ממש בחרדה, כל הזמן על החדשות ואני מרגישה שקצת איבדתי את עצמי. מה עושים במצב כזה? אני מודה לך על המענה

יש היום טכניקות יעילות להרגעה בעזרת טיפול emdr. אם את מעוניינת אפשר להציע לך את זה בשיחת זום.

בברכה,
ערן שי הוא פסיכולוג, מאמן אישי בכיר, מדריך מנהלים ומטפל התנהגותי.

יום נעים ושקט

שלום. אני סטודנטית. ובאופן כללי אני מרגישה שכל הזמן אני רצה. מסיימת לאכול לפני כולם בשולחן. כשמדברים איתי אני כבר רצה 20 צעדים קדימה. כשאני מתכננת משהו אני גם מתכננת אץ ה20 צעדים הללו.מרגישה במרוץ. וקצת לא יודעת איך להתמודד עם זה ? זה מתחיל להביך אותי שאני מסיימת אוכל לפני כולם, משתעממת מדברים מהר, חושבץ מדי, פועלת מדי, עייפתי

גם בלימודים עמוסה, גם בשגרה, אין זמן להיפגש עם חברות כי בערב כבר אין לי אנרגיה לשמוע אנשים מדברים מרוב שגם בלימודים שומעת
חסרת אונים
תודה

היי יש לי ילדה בת 6 וחצי שישנה לא רצוף לאחרונה בלילות , ישנה עם פה פתוח מתוך שקד שלישי שגילו לה וקמה בבהלה גם מאזעקה, ופעם אחת אפילו קמה כשהיא לוקחת אצטרובל ואוכלת ואני בא ושואלת אותה מה זה היא אומרת לי סוכריה. היא גם מרבה לדבר הרבה מתוך שינה כאילו היא נימצאת בעולם משלה

אם ההתנהגות ביום תקינה, לא ממליץ להיחלץ. בכל אופן כדאי להביאה לאיבחון פסיכולוגי.

בברכה,
ערן שי הוא פסיכולוג, מאמן אישי בכיר, מדריך מנהלים ומטפל התנהגותי.

שלום.
אני מתחילה עבודה חדשה, הכול טוב ויפה רק אני מוצפת בהרבה מחשבות נאבקת עם עצמי על דברים שאהבתי לעשות ופתאום אין לי חשק לעשות אותם, רציתי לשאול איך אני יכולה לעלות את האנרגיה ולחזור למסלול אני מרגישה שאיבדתי את עצמי בגלל המחשבות השליליות. אני ממש מודה לך

דמייני שיש לידך מיכל אטום. כשאת שמה לב למחשבה מציקה את מדינת איך את מעבירה אותה מהראש שלך למיכל. תחזרי על זה כל פעם שאת 'מה לב למחשבה מציקה שעולה.

בברכה,
ערן שי הוא פסיכולוג, מאמן אישי בכיר, מדריך מנהלים ומטפל התנהגותי.

שלום, אני מאובחן עם הפרעת אישיות חרדתית המענותית והפרעת אישיות גבולית, יחד עם חרדות כלליות ודיכאון. לכן אני מעוניין להתחיל טיפול פסיכולוגי.
אני יודע שיש כל מיני סוגים של גישות בפסיכולוגיה.
אך איזה סוג של טיפול נהוג בדרך כלל לאנשים למקרים כמו שלי? האם אני צריך מטפל שעבר התמחות ספציפית כלשהי? התמחות בסוג מסוים של טיפול? או שכל פסיכולוג מתאים?
אשמח להכוונה בעניין סוג הטיפול וסוג המטפל שיתאים לי.
תודה.

מציע שתלך על טיפול פסיכואנליטי. הוא טוב לבעיות של אישיות גבולית.

בברכה,
ערן שי הוא פסיכולוג, מאמן אישי בכיר, מדריך מנהלים ומטפל התנהגותי.

אני ספורטאי מתחום האיגרוף ויש לי תחרות בקרוב. שוקל לקחת 0.5 קלונקס יום לפני התחרות כדי לישון טוב וכדי להרגיש פחות את החרדה שתוקפת אותי לפני התחרות. כמה זמן לפני התחרות לקחת כדי שאחוש רוגע מסוים ושגם תחושת העייפות ושאר תופעות שעלולות לקרות יעברו? אציין שעשיתי זאת בעבר והיה מעולה אך איני זוכר בדיוק באיזה פרוטוקול וכמה זמן לפני.

זו שאלה לפסיכיאטר אני פסיכולוג מצטער.

בברכה,
ערן שי הוא פסיכולוג, מאמן אישי בכיר, מדריך מנהלים ומטפל התנהגותי.

שלום, עברתי לפני שנה בדיקת עיניים עם טיפות להרחבת אישונים. בדרך הביתה נתקעתי בצומת באמצע מעבר חצייה כי ראיתי היטשטשה. לא יכולת ללכת בכלל.מאז כל פעם שאני חוצה אני חשה סחרחורת, דפיקות לב מועצות, חרדה וחוסר יציבות. מה יכול לעזור לי? תודה

מכיוון שהחרדה שלך מאוד ממוקדת, סביר להניח שטיפול ב emdr יפתור את הבעיה. אם תחליטי על טיפול המשלב cbt ו emdr, אני מאמין ש 10 טיפולים ירפאו את החרדה שלך. בהצלחה וכמובן שאשמח להציע את שירותי. ערן שי.

בברכה,
ערן שי הוא פסיכולוג, מאמן אישי בכיר, מדריך מנהלים ומטפל התנהגותי.

שלום רב,
בתי בת ה 14 סיפרה לי שהיא רואה דמויות לא ברורות בזווית העיניים שנעלמות ברגע שהיא מסיטה את המבט, היא מודעת שזה לא אמיתי וזה דמיון. זה לפעמים מלחיץ אותה, לדמיות איך פנים והם לא מדברים.
היא רואה אותם רק בחדר שלה ובשירותים שצמודים לחדר שלה לא בשום מקום אחר. ניסיתי לפתוח את הנושא איתה ולשאול מתי זה מופיע, היא ענתה שלא תמיד זה מופיע. ממה שהבנתי ממנה שהיא קוראת חומרים שקשורים לרוחות רפאים וכל השיט הזה וזה נושא שמסקרן אותה והיא מאמינה בזה. באותו היום שדיברנו על זה בהרחבה, היא רצה אלי ואמרה ששוב ראתה דמות שחורה בזווית העין לשניה ונעלמה.
כל הסיפור הזה מלחיץ אותי מאוד.
לציין שאני חולת אפילפסיה ותוהה האם יש לזה
קשר אולי גם לה יש אפילפסיה רק שאצלה זה בא לידי ביטוי בזה?
לציין אין לנו מחלות נפש במשפחה ברוך ה.
האם היא מפתחת משהו? האם זה מעיד על מחלה נפשית?
או משהו שקשור לתת מודע בגלל עיסוק בנושא.
אין לי מושג מה לעשות עם זה ולמי לפנות.
איך לעזור לה.
אשמח לעזרה ואכוונה בנושא
תודה

שלום,
על פניו מדובר בדימיון מפותח. אם זה לא מפריע לה ולא יצר חרדות אז אין צורך להילחץ מזה. תבקשי אולי שתצייר את מה שהיא רואה, זה יכול לאפשר בירור יותר יסודי של הבעיה.

בברכה,
ערן שי הוא פסיכולוג, מאמן אישי בכיר, מדריך מנהלים ומטפל התנהגותי.

שלום. לאחר יותר משנה, אני מעוניינת להפסיק ליטול סרנדה 50. אפשר פשוט לקחת חצי כדור מספר חודשים ואז להפסיק לחלוטין?

את צריכה להתייעץ עם הנירולוג או הפסיכיאטר שרשם לך את התרופה או רופא המשפחה.

בברכה,
ערן שי הוא פסיכולוג, מאמן אישי בכיר, מדריך מנהלים ומטפל התנהגותי.

שלום, זאת שוב אני.
רציתי לשאול אם זה הגיוני לפתח הפרעת דחק פוסט טראומתית שנים רבות רבות אחרי הטראומה?
אני חווה את כל הסימפטומים של ההפרעה (עוררות, המנעות, חודרנות וכו) זאת בעקבות שהטראומה עלתה בטיפול.
אבל זה שנים רבות אחרי הטראומה, האם ייתכן לפתח את ההפרעה רק מלהזכר ומלדבר על בטראומה?
אני לא יודעת אם היה לי את ההפרעה אחרי הטראומה עצמה. נראה לי שאולי שכן אבל אני לא בטוחה. וגם אם כן זה עבר. ופתאום זה חזר רק מלדבר על זה. הגיוני שההפרעה מתפרצת כ"כ מאוחר? או שיותר סביר להניח שזה עדיין לא עבר למרות ההפוגה בסימפטומים?
אשמח לתשובה. תודה רבה!

היי,
התשובה היא חיובי.
זה נפוץ למדי שהסימפטומים של PTSD יופיעו בעיקבות טריגר מאוחר, וגם טיפול פסיכולוגי יכול להיות טריגר שכזה.
לצד החיוב, המצב שאת מתארת יכול להיות כמובן בעזרת הטיפול הנכון, הזדמנות לטפל ולרפא את הפוסט (לארח) טראומה.
מה שתארת בשאלה הקודמת - אי שקט ומתח קבוע עלולים להיות סמפטום פוסט טראומתי.

בברכה,
ערן שי הוא פסיכולוג, מאמן אישי בכיר, מדריך מנהלים ומטפל התנהגותי.

שלום. אני סטודנטית. ובאופן כללי אני מרגישה שכל הזמן אני רצה. מסיימת לאכול לפני כולם בשולחן. כשמדברים איתי אני כבר רצה 20 צעדים קדימה. כשאני מתכננת משהו אני גם מתכננת אץ ה20 צעדים הללו.מרגישה במרוץ. וקצת לא יודעת איך להתמודד עם זה ? זה מתחיל להביך אותי שאני מסיימת אוכל לפני כולם, משתעממת מדברים מהר, חושבץ מדי, פועלת מדי, עייפתי

גם בלימודים עמוסה, גם בשגרה, אין זמן להיפגש עם חברות כי בערב כבר אין לי אנרגיה לשמוע אנשים מדברים מרוב שגם בלימודים שומעת
חסרת אונים
תודה

התחלתי ליטול תרופה בשם אופלוקסצין ולאחרונה אני מרגיש מוזר...אני מרגיש כיאלו הידיים שלי לא באמת חלק ממני,קצת תחושה של "זרות" העניין הוא שלפני לא הרגשתי דבר כזה ובבדיקה חלק מהתופעות לוואי של הכדור הם "תגובה פסיכיאטרית" לא בידיוק צויין מה,נראה לך שיש מה להפסיק את הטיפול?
מה אפשר לעשות ?
מאז אותה בעיה רפואית שבעקבותיה אני נוטל את התרופה הייתי בחרדה עצומה