עמוד 7

ישבביתהרבה בעיות משפחתיות הילדים כבר בני 16 ומעלה הם נורא מקשים על ההורים שלהם,אני בקשר טוב עם המשפחה טהאמא שנורא דואגת ויותר קשובה מאשר האבא היא רוצה שהם ימשיכו להיות בבית למרות שהאבא מקשה עליהם וההתנהגות שלו קשה מאוד גם לאמא וגם לילדים, אני הצעתי לאמא שתשלח אותם למוסד אבל היא לא רוצה כי יש לה צלקות מהילדות והיא לא מוכנה לשלוח את הילדים מה אפשר לעשות עם משפחה כזאת?
כואב לי לראות את המשפחה הזו מתפרקת לגורמים...

שלום רב

כיצד נין לעזור למשפחה שנמצאת במצב של קושי
אתנ מתאר דינמיקה של מערבולת רגישת-פנימית, לפי מה שנראה לך מבחוץ יש מחלוקת בין האם לאב אודות איך לטפל בקשיים של הילדים הנמצאים במסגרות קרובות.

קשה מאוד לדעת לפי התאור שלך היכן במדוייק נמצא הקושי, אבל אתה כן יכול לראות שיש מתח פנימי. הדבר שאתה יכול לעשות זה לנסות לשכנע את אם האם או את האב לפנות לגורם מקצועי פרטי, בקהילה או ברווחה על מנת לקבל יעוץ לא מחייב כיצד ניתן לפעול.

הרבה פעמים יש מחסום ראשוני בלגשת ולקבל יעוץ ראשוני הכוונתי. אבל כיום ניתן לקבל עזרה באופן דיסקרטי, תוכל להסביר להם שכדאי להתגבר על המחסות הזה על מנת לצאת מהמקום שהם נמצאים כעת, בטוחני שכאשר יראו את רמת האיכפתיות שלך אליהם אזנם תהיה קשובה

בהצלחה

אישתי מתנהגת מוזר היא מסתגרת לבד המון,לא מתחברת כמו פעם איתי ועם הילדים,מדברת הרבה לבדה,מחפשת פינות שקטות הולכת לכמה שעות וחוזרת...
אני לא יודע מה עובר עליה ואני חושש שהיא מתחילה בבגידה,כי לפני חודש וחצי היה לנו ריב רציני בבית ומאז היא התחילה להתנהג נורא מוזר.
אני בדילמה ולא רוצה בכלל לפתוח שיחה על זה שהיא לא תתחיל להשתגע ולהתעצבן,מה אני אמור לעשות?

שלום רב

ראשית, אני מניח שלא שוחחתם על העניין הזה, כאשר יש תחושות מהסוג שאתה מתאר קשה לגשת באון ישיר אל הנקודה כיוון שיכול להיות שהחשדות רחוקות כרחוק מזרח ומערב מהאמת ומכוונותיה של רעייתך.

מאידך, חשד זה הוא מסוג החשדות שקשה מאוד לבדוק האם יש איזושהיא אחיזה במציאות זה מעמיד אותנו בחוסר אונים, מחד החשדות קשים עד חוסר אפשרות לבדוק אותם ומאידך לא ניתן לדבר באופן ישיר עם בת האשה.

אבל יש אפשרות לנסות ללכת בכיוונים שונים בבירור ושיח ואז לקבל כיוון מה מקור החשדות שלך אצלך פנימה.

הייתי ממליץ לך לנסות הליך של התקרבות יזומה שלך אליה, לראות מה יהיו התגובות שלה.
יכול להיות שההתנהגות המוזרה שתיארת, תתגלה שמשהו חד פעמי או כמשהו שאינו קשור אליך, כגון לחצים מחזיתות אחרות וכו, לאחר שתנסה להתקרב ,סביר לנהניח שהיא תגיב אל נסיונותיך בהתקרבות, בהתנגדות או אף באדישות. אם בהתנגדות, נסה לדבר איתה ולומר לה שאתה מנסה להתקרב ומבקש את קירבתה , כך יוכל להתפתח שיח בעניין אם באדישות, נסה אולי בדרכים אחרות וגם אז נסה להעלות לשיח את הבקשה שלך להתקרבות.

פעולות אלו מטרתן לבדוק עד כמה בת הזוג מעוניינת בקירבה, דחיה ומשם לפתח את הדברים לבדיקה עד כמה אתה רצוי אצלה וכו

שיהיה בהצלחה, מוזמן לעדכן

חיים

בגידה בד"כ נעשית כאשר בן הזוג אינו מרגיש מסופק ריגשית מהקשר שיש ל

אם יש ילד שהוא נורא בעייתי האם לא להשאיר אותו במסגרת הלימודים בעקבות שהוא גורר אחריו עוד תלמידים אחרים?
אתה מעביר קורסים למורים ומחנכים?

שלום רב
תודה על השאלה. נשמע שקשה לכם להרים את הילד על המסלול הנכון של המסגרת. כנראה שלמסגרת הנוכחית קשה לשים אותו על המסילה שתיקוח אותו במסלול הלימודים.

כאשר הילד לא מצליח להרגיש סיפוק מלימודיו או מהשתיכותו למסגרת הרבה יותר קשה להתמודד עם ההתנדויות שלו למסגרת.

הוא "גורר" תלמידים כי קשה לו להשתייך אל ההקבוצה שבתלם המרכזי.

אני חושב שכדאי לבחון כל מקרה לגופו.

אכן אני מעביר סדנאות להורים ,לגננות וגם למורים, כאשר הדגש בסדנאות הוא "איך פועלים דרך מערכת היחסים"

שלום רב,מאוד נחמד ונעים לקרוא את התשובות שלך!
רציתי לשאול אותך ולשתף אותך בבעיה שהיא אמנם כבר חלק מהחיים וזה המצב וככל הנראה לא ניתן לשינוי...
בני ילד לא רגיל,לא הסתדר בבית ספר,לא הסתדר בפנימיה,היה המון זמן בבית,אני אין לי את הכוחות להתמודד איתו כל היום כי יש לי עוד ילדים והוא גם ילד מבעלי הקודם,אני נותנת את הכל כל מה שהוא צריך ואני בקשר יומיומי איתו,בשנה האחרונה הוא היה יושן רוב היום וחי את הלילה אני ניסיתי לדבר איתו שבגלל שהוא כבר בן 17 שילמד יוציא רישיון יתחיל לעבוד אולי יכיר מישהי יקים משפחה אולי ככה הוא יקבל קצת כיוון בחיים,הוא באמת רצה וכשיו הוא כבר קם ב7 בבוקר יוצא לעבודה כבר חודשיים וחצי אני נורא שמחה שזה ככה.עוד מעט הוא בן 18,אני לא יודעת אם איך שהוא חי זה הי טוב אבל נכון לעכשיו עדיף שהוא יהיה ככה ולא כל הלילה ישתולל וישתגע ולפחות הוא עובד ונמצא באיזה סוג כזה של מסגרת ולאט לאט הוא יתקדם בחיים.
יתא לך לעבוד עם ילדים בעייתים כאלו?
האם הדרך שבה הוא כרגע(לא שיש ברירה אחרת והברירה הזו עדיפה מאשר בכלל לא...)היא בסדר?
מה כבר אפשר לעשות?-גם כדאלה וגם כחוסר ברירה...
האם לשמור על מרחק בינו לבין שאר הילדים שלא יקלקל אותם?
תודה רבה אושרת.

שלום אושרת
אני מבין שמעמסה גדולה היתה ועודנה על כתפייך. מסע חייך כנראה לא היה קל, וכנראה שמערכת היחסים הראשונה שאת כותבת עליה, היתה קשה ולא מאפשרת להשאר בה. בנך הבכור, שנלווה במסעות חייך, כנראה השאיר בתוכו "נספחים" כואבים שניתזו לתוכו.
וכנראה גרמו לו לכל מיני קשיים שבראשם עניין היכולת להיות במסגרת
היכולת להיות במסגרת היא יכולת שמלבד היותה ערך בפני עצמו להשתלבות חברתית בכל המעגלים ובעיקר במעגל הזוגי היא גם יכולה לשקף נקודות באישיות של בנך.
אני מניח שיהיה מאוד קשה לאבחן במדוייק בפורום זה ולתת את תוכנית הטיפולית אבל אנסה לענות לשאלתך לגבי האם לדחוף אותו למערכת זוגית מוקדם.
מצד אחד, את משערת שכניסתו למערכת זוגית תוכל לרפא את פצעיו ולתת לו כוחות חיים מסודרים, מאידך, אם היו לו קשיים בהסתגלות ועמידה בתוך מסגרת, סביר להניח שיהיה לו קשה מאוד למצוא ובעיקר לבנות מההתחלה מערכת זוגית אופטימלית, דומני שדווקא את, למודת נסיון כואב מלחיות במסגרת זוגית ראשונה שאינה טובה, לא היית רוצה חלילה שהוא ישחזר את זה שוב. ולכן : מערכת זוגית טובה, אכן יכולה לתת מרפא ומסגרת טובה לבניית חיים מלאים, אבל הליך הבחירה וההקמה הראשונית דורשת לעשות את זה נכון מתוך מודעות עצמית גבוהה עם כושר הסתגלותי למסגרת ושותפות מלאה וכנה. לכן, אני חושב שזה חייב להיות מלווה באיש מקצוע.

את שואלת האם אני מטפל בסוגים כאלו של מקרים, התשובה כן. הגישה שלי מכוונת יותר לעבודה רגשית עם ההורים, להנחותם ולתת להם כלים לעזור לילד להגיע אל עצמו.

שיהיה בהצלחה גדולה

מה הדרך הנכונה לילד ן 17 וחצי שלא לומד במסגרת רגילה,והוא רוצה לחיות לבד בדירה משלו,ולחיות את החיים שלו?
האם זה מה שכדי לתת לו?
כל זמן שאנחנו מונעים ממנו זאת הוא נכנס איתנו להמון ויכוחים בגלל זה....
מה באמת צריך לעשות?

שלום רב ותודה על פנייתכם

נחלק את התשובה לשני חלקים: 1. האם זה טוב שהילד יעזוב את הבית בגיל 17?. 2. מה לומר לו על מנת לשנות את החלטתו?

1. חסר פרטים אודות הנסיבות, האוירה , המניעים ומה הרקע של המסגרל "הלא רגילה" שהבן נמצא כרגע. האם טוב לו כעת במסגרת הזו? האם הוא טוב למסגרת הזו והאם המסגרת הזו בונה אותו ומאתגרת אותו עד למיצוי הכשרונות שלו. הייתי משער שיכול להיות שיש קשר בין הרצון שלו להמשיך באותו "שיטה". לאחר שהוא עזב למסגרת "לא רגילה" יחסית לחבריו הוא ממש לחפש מסגרת "לא רגילה" של מגורים ויציאה מהמשפחה. צריך לבדוק מה מפריע לו במסגרות, אילו קשיים נמצאים.
ולכן כיוון שיכול להיות שזו מעין בריחה מהתמודדות של לחיות במסגרות הייתי ממליץ להתנגד למהלך זה.

2. איך לומר לו? אני חושב שצריך לפתוח את זה לשיחה איתו ולהסביר לו שבעיקר עיקר העניין זו הבריחה שלו מהתמודדות.
אם אכן מדובר בבריחה וחוסר יכולת להתמודד, זהו דבר שיקשה עליו לבנות מערכת יחסים תקינה עם בת זוגו ובבניית משפחה רחבה יותר.

אני ממליץ לכם לפנות למסגרת שהוא נמצא ולבקש יעוץ בעניין. בהצלחה

שלופ, אני ובת זוגי ביחד מעל 4 שנים וכבר נכנסו הרהורי חתונה אנחנו אפילו מדברים על זה והגיע לי מידע מהימן דיו שמעיד על בגידה שלה ממש יחסי מין ולכל הפחות עם 2 גברים שונים לא רוצה להכנס לדקויות אבל השאלה שלי היא פשוטה האם יש מצב בכלל להתאושש מדבר כזה ולהמשיך קשר? הכי אני אוהב אותה ובגלל זה אני פגוע ממנה כל כך ומצד שני אולי זה אבוד ופשוט להמשיך הלאה בחייפ לתקופה חדש לא יודע כבר מה לעשותא מבקש איזה תשובה אולי אוכל לקחת אותה ולעשות משהו טוב איתה

שלום רב
אני מניח שאתה נמצא בדילמה קשה ומטלטלת ביותר, מצד אחד אתה אוהב את בת זוגתך ומאידך יש לך סבירו להניח שהיא בגדה לך פעמיים.

אתה שואל האם יש אפשרות להאושש מדבר כזה.

כאשר אחד מבני הזוג מגיע למצב של בגידה נרצה להכנס לעובי הקורה כיוון שקרתה כאן סיטואציה מטלטלת למערכת היחסים. ראשית נצטרך להיות זהירים ביותר כאשר נגיע אל בת הזוג לברר אודות העובדות שהיו, שהרי יכול להיות שלא היו דברים מעולם והדבר הוא בגדר חשד בלבד.
ננסה לפתוח בשיחה ולהיות תמודים כמה שיותר לעובדות ורק לאחר מכן ניתן את הפרשנות של האם היתה כאן או לא היתה כאן בגידה.

בהנחה ששני הצדדים מסכימים שהיתה כאן חציית גבולות, ניתן לגשת להליך של שיקום מערכת היחסים, במידה שהצד הבוגד מוכן לקחת אחריות על הדבר, להתחרט מעומק ליבו ולתקן את הדברים. במידה והמערכת שוקמה והבטחון והאמון חוזר, באומץ ובישרות ניתן לגשם לבירור מעמיק יותר: מה קרה במערכת שאפשרות הבגידה התאפשרה. האם היה איזו וואקום, ריקנות במערכת או זה משהו שקשור לאחד הצדדים? יש מישהו במערכת שהוא פלרטטן ? או מישהו פאסיבי וכו (רק נתתי דוגמא קלה , ישנם הרבה מאוד אפשרויות של מוכנות לבגידה והתנאים לאפשרות של בגידה כנראה איפשרו למדרון חלקלק הזה)

חשוב לי להדגיש שגם כאשר התאפשרה האוירה זה לא פוטר את הצד הבוגד לשאת באחריותו לשקם.

בשורה התחתונה, כאשר יש בסיס טוב, יש אפשרות לשקם את הדברים ולהגיע לעומקים בקשר גם לאחר אירוע מטלטל כזה

בהצלחה

שלום רב
כיצד מעירים ילד ישנוני בבוקר?
זה פשוט מוציא אותי מדעתי כל הסיפור הזה בבוקר

זו שאלה מורכבת ויכולה להסתעף להרבה מאוד אפשרויות.
ביסודה צריכים לדאוג שהילד ישן את הזמן שהוא צריך לישון, לנסות לבדוק במה קשה לו לקום, האם הוא אוהב את המסגרת שהוא הולך אליה בשגרה? האם תהליך ההערה מפריעה לו באיזו צורה?

אשמח לקבל עוד נתונים ואז אענה ביתר דיוק

תודה

אני ואישתי נשואים כבר 15 שנים יש לנו 6 ילדים ,
אבל אנחנו נורא מתוסכלים,
היו לנו הרבה ציפיות הרבה דברים שרצינו לעשות ולא הלך,
הילדים כולם בגילאי 6-13 יש 3 בנים ו3 בנות,
אני ראיתי את הסרטון שלךל אגב וממש זה עשה לי רושם טוב ועשה לי חשק בכלל להפנות שאלה או לפנות לאדם שמבין בעניין,
אז במידה ואני אאכן ארצה להגיע אליך יש לי כמה שאלות קטנות לפני:
1.האם יש צורך ששני בני הזוג יגיעו לפגישה?
2.האם בגילאים מסויימים הטיפול שלך גם יכול לעזור זאת אומרת ילד בגיל 12 או 14 הוא לא ילד בגיל 5 ו7
3.מה לעשות שהילד נותנים לו הכל והוא פשוט לא מעניין אותו וזה לא מורגש אצלו והכל כמובן מאליו...
כמה זמן לוקחת סדנה? מה המחיר?

שלום רב
תודה על פנייתך.
אתה כותב שהיו לכם הרבה ציפיות , לעניין תהליך גידול הילדים, והרבה דברים שרציתם לעשות ולא צלחו.

זו תופעה נורמלית לחלוטין, כיוון שכאשר ציפיתם הייתם חסרי ילדים, והנה הגיעו בשעה טובה הילדים וניפצו את שחשבתם...

אז אכן זה יכול לתסכל ולתת תחושת חוסר שליטה בבית מחד, אבל מאידך, אפשר להסתכל על זה מהכיוון שהאתגרים שהילדים מציבים בפנינו יכולים לרומם אותנו ולהוכיח לעצמנו שאנו מסוגלים להתמודד ולהצליח.

אנו נמצאים במציאות לא קלה, הילדים מושפעים הרבה מחברים, מדיה, תקשורת ולא תמיד ההורים מבינים מה קורה ואיך זה קרה.

הנחיית הורים נותנת לנו את האפשרות לעשות עצירה, לבדוק, לחשב מסלול מחדש ולהציב לנו יעדים בעזרת אנשי מקצוע.

הגישה שאני מעביר היא המרחב הרגשי, כאשר אנו לוקחים את עולמם הפנימי של הילדים וגם ל ההורים ומביטים אל עולם הרגשותף לומדים את החוקיות, איך נוצרה דינמיקה משפחתית כזו או אחרחת ומתוך כך פועלים לשינוי.

כגון לגבי השאלה שציינת :המובן מאליו. צריך לבדור מה טיבה של המובן מאליו שאתה מדבר, זו יכולה להיות תחושת אדישות ורפיון אבל זו יכולה להיות גם תחושת בטחון גדולה כלפי ההורים ולכן הילד בטוח בהורים וזה נראה לי כמובן מאליו, כך שזה יכול להיות לשני הכיוונים.


השיטה מתאימה לכל הגילאים, גיל הרך, בית ספר ומתבגרים, כיוון שאתם גרים ברמת הגולן אוכל לומר שניתן להפגש פרטני בקבוצות וגם בסקייפ. יש כמה אפשרויות, פנה אלי במייל או לטלפון 058-6706971 ואציע לך את התוכנית הטובה עבורכם (לא חייבים ששני ההורים יגיעו)

בהצלחה

הילד שלי בגיל 10 וחצי עושה שטויות שמתאימות לילד בגילו,אני מקבל את זה שהןא עושה שטויות כי זה חלק מהחיים,אבל שאני כבר יושב לדבר איתו על הדברים ולפעמים זה מגיע לכעס,הילד פשוט צוחק,עם הזמן הוא גדל והיום הוא בן 12 ואני נורא מודאג כי הוא עדיין מתנהג קצת היפר ועדיין עושה המון שטויות לקחו כבר שיקול ללכת לפיסיכולוג או לתת לו תרופות הרגעה מעבר לרטלין,מה אפשר לעשות עם הילד?אני השתדלתי ומשתדל לתת לו חינך טוב שיהיה בנאדם אבל אני לא רואה דברים קורים...
אשמח לקבל ייעוץ.
יש פסיכולוג שאתה מכיר באיזור הצפון שיכול לתת לנו טיפול?

שלום רחמים ותודה על השאלה.

אם הבנתי נכון, אתה מודאג מכך שהילד "עושה הרבה שטויות" ובעיקר זה גורם לך תחושת חוסר נוחות כאשר אתה מגיע איתו לשיחה והוא "צוחק לך בפרצוף" עם חששות לאן הדברים עלולים להדרדר

וכבן, קשה לדעת מהשאלה מה המינון ומה איכות של התנהגות זו. אני כן מבין שזה מבחינתך התנהגות שהיית רוצה לעצור, או להמעיט. צריך להעמיק טוב טוב ולבדוק מה גורם להתנהגות הזו, מתי זה קורה? כתוצאה ממה? אם זה איזה פורקן עבור הילד, או איתות של שעמום? האם בקשה לתשומת לב או האם קשה לא לצאת "ממעגל שטויות" לאחר שנכנס אליו.

לאחר שנבדוק יהיה אפשר להמליץ איזה מענה לתת.

לפני שאמליץ לך על טיפול פסיכולוגי לילד, לא הייתי ממהר בלגשת לאפשרות הזו, אלא היתי ממליץ לך להתייעץ עם מנחה הורים ושם לבדוק היכן נמצאים הקשיים, תוכלו לעות הערכת מצב מדוייקת יותר

תוכל לפנות אלי לאימייל, במידה ותהיה מעוניין , אני מעביר סדנאות הורים גם דרך האינטרנט.

לגבי עניין "צוחק לי בפרצוף" מצב לינק לוידאו שלי בעניין

https://www.youtube.com/watch?v=wDfjeVVW4Hs

בהצלחה

חיים גלבוע

אני ובת זוגי החלטנו להתנסות במערכת יחסים פתוחה לאחר מספר שנים בהן אנו חשים בירידה משמעותית בתשוקה, למרות שעדיין לא מימשנו את ההחלטה נראה כי עצם קיומה הצית בנו מחדש את התשוקה זו כלפי זה, האם די בכך או שמא עלינו להתנסות בפרטנרים מיניים אחרים אחרת הריגוש יעלם ויותר מזה האם לעד נצטרך להמציא לנו שיאים חדשים?

שלום רונן. אכן, שמירה על זוגיות מהנה ומרגשת כרוכה גם ביצירת חוויות חדשות, החל בנסיעה לחופשה ועד למפגשים עם אנשים חדשים. יחד עם זאת, לפני שאתם מממשים את היחסים הפתוחים עליכם להבין היטב האם שניכם תוכלו לעמוד בהשלכות הכרוכות בכך, שכן המציאות מורכבת בהרבה מהפנטזיה. מעבר לכך, את הירידה בתשוקה ניתן לפתור גם באמצעים אחרים שאינם עלולים לאיים על הביטחון והיציבות בזוגיות, ולשם כך ניתן להתייעץ עם מומחים למיניות ולטיפול זוגי.

התשובה ניתנה על ידי מערכת "שאל את הרופא" בהתאם לבדיקות שערכנו ומידע שקיבלנו ממומחים בתחום. התשובה מתייחסת באופן ספציפי למצבו ולשאלתו של הפונה, ואינה מהווה ייעוץ או תחליף לייעוץ מטעם רופא.

יש לי ילדה בת 17 היא התחילה להביא חבר הביתה היא סוגרת את הדלת של החדר שהוא מגיע הם יכולים להיות שם שעות בלי לצאת. זה מאוד מפריע לי ניסיתי לדבר עימה אך אין תגובה ממנה על זה וזה נמשך ונמשך. מה אני אמורה לעשות? אני לא רוצה שזה יפגע לי ביחסים איתה אך לדעת לשים גבול שצריך. תודה על העזרה. דורית

שלום דורית. אכן מדובר בסוגיה מורכבת, המחייבת אותך לנוע בעדינות בין שמירה על שלומה של ביתך, לבין כיבוד פרטיותה והצורך שלה בעצמאות. על פי רוב, ניסיונות להיכנס בכוח לחדר או להסדיר את היחסים בחוקים נוקשים הבאים מההורה, מובילים דווקא להתנגדות חזקה יותר. השאלה החשובה ביותר היא, עד כמה את סומכת על ביתך שתוכל להציב גבולות משלה? עד כמה הצליחה להפנים את הערכים שהנחלתם לה? בנוסף, כיצד את מתרשמת מהחבר שלה?
לכן, בשלב הראשון כדאי ליצור מצב בו את מתרשמת מהחבר, למשל בשיחה ספונטנית לכאורה בסלון, ליד הטלוויזיה וכן הלאה. השתדלי להיות קלילה תוך שאת מתרשמת ממנו ובכלל מהקשר ביניהם.
במידה ואת מרגישה כי ניתן לסמוך על השניים, נסי לנקוט בגישה מקבלת ופתוחה, כלומר לקרב במקום להרחיק. היי שותפה. בתוך כך, אפשר לכל הפחות להעביר לביתך את המסר כי את מודאגת מכך שאינך יודעת מה קורה בחדר, ולהסביר מדוע. אף אם מדובר רק במסרים קצרים בהזדמנויות שונות, סביר להניח שביתך תקלוט ותפנים אותם, גם אם על פני השטח תגיב בהתעלמות.
מצד שני, במידה ואת סבורה כי יש סיבה ממשית לדאגה, תוכלי לנקוט באמצעים יותר חריפים שמן הסתם גם יובילו לעימותים, אך זה המחיר. למשל, תוכלי לפנות אל אמו של הנער ולטקס עצה וכללים ביחד בשני הבתים. בנוסף, תוכלו לקיים שיחה משותפת עם שניהם, או להחליט על מסרים תקיפים שיועברו. לבסוף, אפשר גם לקבוע עם ביתך כי הדלת אכן תישאר סגורה, אך לא נעולה, כך שהשניים ידעו שישנו סיכוי שתדפקי על הדלת ותיכנסי - מה שירתיע אותם מלהיתפס במבוכה.

התשובה ניתנה על ידי מערכת "שאל את הרופא" בהתאם לבדיקות שערכנו ומידע שקיבלנו ממומחים בתחום. התשובה מתייחסת באופן ספציפי למצבו ולשאלתו של הפונה, ואינה מהווה ייעוץ או תחליף לייעוץ מטעם רופא.

בת 50 אם לשתי בנות אשר עזבו בשנתיים האחרונות את הבית. חשבתי שכשהבנות יעזבו את הבית היחסים שלי ושל בעלי יפרחו. מה שקרה זה בדיוק ההפך. בעלי הפך להיות אדיש וכמעט אינו מתייחס אלי. פתאום הוא ממהר להרדם לפני, בקושי מדבר איתי ולפעמים אפילו מתעלם ממני. ניסיתי לדבר איתו אבל הוא לא מסכים לפתח שיחה וטוען שהוא עייף ואין לו כח לפתוח את הנושא. אמרתי לו שאם הוא ימשיך ככה אבקש להיפרד ממנו וגם זה לא עשה עליו רושם.

שלום נטשה. עזיבת הילדים את הבית אכן מהווה אירוע משמעותי של פרידה, אשר משנה באופן מהותי גם את מערך היחסים בין בני הזוג. בעוד שאדם אחד עשוי להגיב לפרידה על ידי ניסיון לחבור עוד יותר לקרוביו הנותרים, הרי שהאחר (כמו בעלך) עשוי לשקוע אל תוך עצמו ולנתק את עצמו מהסביבה. במקרה זה, ייתכנו גם תופעות של דכדוך הולך ומעמיק, עייפות מרובה ואובדן עניין בפעילויות שקודם הסבו הנאה - כמו הקשר הזוגי. על כן, ההמלצה היא להיות שם עבור בעלך, ולבקש מהבנות שיבואו לבקר יותר בבית ולראות כיצד הדבר משפיע עליו. בנוסף, אם הוא אינו מעוניין לדבר על יחסיכם, בדקי עימו האם יהיה מוכן להגיע לפגישה עם פסיכולוג. ייתכן מאוד שלאחר שילבן עם איש מקצוע את שעל ליבו, יוכל לשוחח גם איתך או לכל הפחות לחוש הקלה שתאפשר לו התנהלות טובה יותר בקשר. לאחר מכן או במקביל, מומלץ גם לפנות לטיפול זוגי על מנת לבחון את הקשר לאור השנתיים האחרונות ולקראת העתיד.

התשובה ניתנה על ידי מערכת "שאל את הרופא" בהתאם לבדיקות שערכנו ומידע שקיבלנו ממומחים בתחום. התשובה מתייחסת באופן ספציפי למצבו ולשאלתו של הפונה, ואינה מהווה ייעוץ או תחליף לייעוץ מטעם רופא.

בת 39 התגרשתי לפני שנתיים, לפני שנה הכרתי גבר נחמד שהציע לי לעבור להתגורר אתו ועם שתי בנותי. אחת הבנות נקשרה אליו מאד ולפעמים נדמה לי שהוא מגזים עם החיבוקים והנשיקות שלו אליה. גם הבת שלי מרגישה אתו מאד נח ומתנהגת בחופשיות. האם זה תקין או שאני צריכה לדבר איתם על זה?

שלום נטע. להתנהגותם של בן זוגך ושל ביתך עשויות להיות סיבות רבות, אך הנקודה המהותית היא שלעיתים החיבוקים והנשיקות חורגים מהערכים שאת רגילה בהם. מאחר שהתנהגות זו מבטאת באופן בסיסי קרבה וקבלה, כדאי להתנהל בעדינות. קיימי עם בן זוגך שיחה רגועה בארבע עיניים, והסבירי לו את נקודת המוצא שלך - כלומר את דרכי המגע והבעת החיבה בהן הורגלת לאורך השנים, ושהחריגה מהן מעוררת בך אי נוחות. בדקי עימו האם גם הוא הבחין בהגזמה, מה הרגשתו לגבי ביתך, ונסו להתוות ביחד קווים מנחים שיאפשרו את המשך הבעת החיבה מבלי לפגוע ביחסים של בן זוגך עם ביתך.

התשובה ניתנה על ידי מערכת "שאל את הרופא" בהתאם לבדיקות שערכנו ומידע שקיבלנו ממומחים בתחום. התשובה מתייחסת באופן ספציפי למצבו ולשאלתו של הפונה, ואינה מהווה ייעוץ או תחליף לייעוץ מטעם רופא.

שלום רב, אחרי שנים ארוכות של יחסים לא טובים החלטנו להתגרש, ואנו מנסים אך לא תמיד מצליחים לעבור את תהליך הגירושין בצורה טובה שלא תזיק לילדים. אני רואה שבני בן התשע נעשה יותר מתוח ורגיש, והוא בוכה גם מדברים קטנים כמו שלא נותנים לו משהו או שאומרים לו משהו.
השאלה שלי היא אם כדאי לפנות לאיזשהו טיפל פסיכולוגי עבו הבן שלי, או שעדיף קודם כל לסיים את הליך הגירושין?
בתודה,
אירית

שלום אירית
גירושין אכן מהווים מאורע מהותי ולא פעם טראומטי עבור כל בני המשפחה, וילדים בפרט. על כן, חשוב להשתדל ולשמור את הילדים מחוץ למאבקים ולשים לב למצבם הרגשי. במידה שהגירושין שלכם מלווים במאבקים קשים במיוחד הרי שטיפול רגשי לילד לא יהווה פתרון נכון. עליכם לפנות לגישור על מנת שתוכלו להסכים על כללי התנהלות, חינוך ושהייה שיעמידו לילדים מסגרת ברורה ומרגיעה. אפשרות נוספת, היא לפנות אל מטפל משפחתי לצורך קבלת הדרכת הורים למספר פגישות, ולהתייעצות לגבי התנהלות נכונה. במידה שהגירושין אינם כה סוערים והילד מפגין סימני מצוקה, הרי שטיפול פרטני יכול לסייע אך עליו לכלול גם הדרכת הורים.

התשובה ניתנה על ידי מערכת "שאל את הרופא" בהתאם לבדיקות שערכנו ומידע שקיבלנו ממומחים בתחום. התשובה מתייחסת באופן ספציפי למצבו ולשאלתו של הפונה, ואינה מהווה ייעוץ או תחליף לייעוץ מטעם רופא.

אני אלמן.והכרתי אישה מקסימה אלמנה. ושנינו עדיין לא עברנו את שלב האבל לאחרונה ניסינו להגיע למגע מיני לאחר מספר דקות אני מגיע למצב של קוצר נשימה לפני החדירה כנראה מהתרגשות למי לפנות?

שלום דודו
אכן, מתיאורך עולה כי קיים עומס רגשי הקשור בין היתר לתהליך התאבלות שטרם הושלם. אמנם מדובר בבעיה מעיקה אך היא ניתנת להקלה ופתרון, באמצעות טיפול מתאים. על כן, מומלץ לפנות אל פסיכולוג באזור מגוריך. אם הינך מאזור המרכז נמליץ לך בחום על מומחית בכירה בתחום העונה לשם ד"ר נגה נברו מנהלת ומייסדת מכון שינוי אשר ממוקם ליד הרצליה.

התשובה ניתנה על ידי מערכת "שאל את הרופא" בהתאם לבדיקות שערכנו ומידע שקיבלנו ממומחים בתחום. התשובה מתייחסת באופן ספציפי למצבו ולשאלתו של הפונה, ואינה מהווה ייעוץ או תחליף לייעוץ מטעם רופא.

שלום לך. קראתי את הכתבה שלך ואני מרגישה שיש בה עם המשותף עם הזוגיות שלי. אני נשואה כבר יותר מעשר שנים יש לי 3 ילדים וכאורה הכול בסדר ביני ובין בין הזוג. כמעט ולא רבים, מגדלים משפחה , מבלים עם חברים. אולם היחסים לא ממריאים מעבר להכול בסדר , דבר שהכי משתקף ביחסי מין די פושרים.

רציתי לשאול איך אוכל לדעת שאני לא מרמה את עצמי ואם הכל בסדר או שלא? זאת בייחוד בהתחשב בעובדה שבעלי לא רוצה ללכת לטיפול זוגי?

שלום גלית. מערכת שאל את הרופא משיבה לך במקום אורלי, שאת דעתה איננו יודעים. נשמע כי המצב הנוכחי של "הכל בסדר" אינו מספק אותך ושאת זקוקה לדבר מה נוסף בזוגיות. זוהי נקודה שחשוב לברר מאחר שקשיים אלו נוטים עם הזמן להצטבר מתחת לפני השטח, עד למשבר. במידה שבעלך אינו מוכן ללכת לייעוץ זוגי תוכלי לפנות גם למטפל פרטני על מנת ללבן את שאלותייך ורגשותייך, וכמו כן אפשר בהחלט לפנות לייעוץ זוגי באופן פרטני על מנת לבחון את הזוגיות ושינויים אפשריים בה.

התשובה ניתנה על ידי מערכת "שאל את הרופא" בהתאם לבדיקות שערכנו ומידע שקיבלנו ממומחים בתחום. התשובה מתייחסת באופן ספציפי למצבו ולשאלתו של הפונה, ואינה מהווה ייעוץ או תחליף לייעוץ מטעם רופא.

שמי אלון ואני גרוש כבר 3 שנים ויש לי ילד בן 8 מהנישואין הקודמים .
כיום אני במערכת יחסים חדשה ויש לי עוד ילד בן שנה.

היחסים שלי עם הבן הגדול היו כל הזמן מורכבים בגלל שהוא גר עם אמא שלו ושומע עליי דברים לא טובים. אבל עכשיו שכנולד הילד החדש אני מרגיש שהוא ממש לא סובל אותי וצריך ממש להכריח אותו לבוא עליי .

אני מרגיש ממש רע עם המצב וכואב לי על הקשר עם הבן שלי ואני חושש שהוא יגדל הנתק רק ילך ויחריף. מה אפשר לעשות בשביל למנוע מצב זה?

ההתנהגות שלך הילד שלך מעידה על נזקקות גדולה ביותר לתשומת לב
ילד בן שמונה מתחיל את גיל ההתבגרות והזהות העצמית שלו
איכות הקשר תלויה במה אתה עושה לפתות אותו להגיע אליך ומידת תשומת הלב שאתה משקיע בו
אל תפחד ממה יהיה תשקיע עכשיו ויהיה טוב
אך תוותר לו ואל תוותר עליו
דע להיות גם רק איתו ולהזכיר לו שהוא הבן הגדול שלך ושאתה אוהב אותו יותר זמן מאחיו הקטן
שתף את בת זוגתך שתהיה אליו שהוא מגיע
ילדים לא נתקים ממקום טוב ואוהב

שמי דנה. אני גרושה כבר 5 שנים ויש לי שתי בנות בגליאי 8 ו14 .

לפני כחודשים הכרתי גבר חדש וזה ניראה בהחלט סיפור רציני. אבל הבנות שלי לא סובלות את הבחור ולא מוכנות שהוא יהיה בבית ובטח לא יישן בו.

רציתי בבקשה עצה כיצד לשלב גבר חדש בחיים באופן שלא יפגע בבנות שלי . תודה.

ביתך בת 14 בגיל ההתבגרות קשה לה שגבר זר מסתובב בבית אחותה מחכה אותה ושתיהן יצרו קואליציה
לא פשוט להכניס גבר חדש הביתה אבל אם הזוגיות הזו חשובה לך חשוב ללכת לקבל יעוץ כיצד להעביר את הדבר לבנות בהדרגה בנחישות וברגישות
לא חושבת שלבד תוכלי לעשות זאת בגלל המעורבות הרגשית
מה שברור שאסור לך לוותר על בחיר ליבך

ויש למצוא בשלב זה פיתרון ביניים

תודה רבה עזרת לי מאוד
כבר חשבתי לוותר על הזוגיות

אני נמצאת המערכת יחסים קרובה והדוקה כבר שנתיים, ואנחנו שוקלים להתחתתן. בעלי מגיע ממשפחה אמידה ואפילו עשירה, ואמא שלו הציבה "תנאי" לחתונה שנחתום על הסכם ממון.
לי מצד שני אין הרבה כסף, ואני מודאגת ממה שיקרה בעתיד.
מצד שני, בעלי אומר שההסכם יאפשר לנו לחיות בשקט עם הנושא הכלכלי. האמת, אני גם ממש לא מרוצה מההתערבות של אמא שלו ביחסים שלנו.
תוכלי לתת לי המלצות?

הסכם ממון הינו הסכם שמאפשר לבני הזוג בעיקר שאין איזון כלכלי שקט לטווח ארוך
אני מבינה שאימו מודאגת מהמצב הכלכלי מה עד שהם בעלי הממון
מאחר והורים היום למודי ניסיון שיש גירושין מה שלא רוצים אבל קורה הם מבקשים להבטיח את רכושם מבלי לחלוק איתו
חשוב לצייו שכל הרכוש שנאסף עד הנישואין של בעלך בלבד ושלך בלבד שלך
מיום הנישואין כל דבר חצי חצי
זה נותן הרגשה שהבחירה לחיות ביחד היא מתוך אהבה רעות והדדיות ולא בגלל כסף
עם השנים הטובות שתחיו ביחד חשיבותו הולכת ומצטמצמת
אל תיצרי טינה כלםפ אימו היא פועלת נכון וחשוב שיהיה לך יחסים טובים איתה
חישבי אם זה היה הפוך?

אני בן 40 ויש לי שני ילדים .אני ואשתי נשואים כבר 12 שנה וב4שנים האחרונות אנחנו בטיפול זוגי עם מטפלת מעולה. אם זאת ניראה שהטיפול אינו הולך להסתיים ואנחנו לא מגיעים לנקודה שבה אנחנו יכולים להתחיל לבנות לבד את הזוגיות שלנו. זאת בגלל שבכל איזה חודש חודשים צץ משבר חדש שאנחנו צרכים איתו עזרה . רציתי לשאול מספר שאלות בנושא:
1. האם זה מקובל שטיפול זוגי הוא כל כך ארוך?
2. האם יכול להות שיש בעיה בטיפול עצמו שבגלל זה הוא לא נגמר, ולמרות שהזוגיות שלנו , לאט - לאט כל הזמן משתפרת אולי כדאי לשקול להחליף מטפל?
3. האם אנחנו בעצם מפתחים תלות בטיפול בשביל לפתור את הבעיות שלנו ואולי כדאי לנו לנסות להסתדר בלי טיפול?

אורך הטיפול תלוי בגישת המטפל ובשיטת עבודתו
ישנן שיטות קצרות וממוקדות שינוי
המדד להמשך טיפול הוא לא אם המטפלת מצוינת אלא אם יש תוצאות ותוצאות די מידיות כמו כן יש לקבל כלים לפתרון בעיות כדי להישתש בהם במשברים חדשים שמחיווים את ההתפתחות הזוגית והאישית
לעיתים ובעקר שהטיפול הוא ארוך נוצרת תלות בין מטופל למטפל ויש מקום לפתוח את הנושא מול המטפלת ויחד איתה לבדוק מעבר למטפל אחר בכל זרת גדלתם ב 4 שנים ויש שינוי ראיה ותפיסה

בהצלחה

קוראים לי רמי , בן 34ואני גר ליד ירושלים. אני ניראה טוב ואין לי בעיה להכיר בחורות אבל אני לא מצליח להחזhק קשר לאורך זמן. נכון עד גיל 30 גם לא רציתי בקשר רציני, אבל היום שאני רוצה אני לא מצליח לגרום לבחורה שמוצאת חן בעיני להישאר איתי בקשר יותר מחודש.

אני לא יודע אם זאת הכתובת הנכונה. בכל מקרה רציתי לדעת אם יש איזה טיפול שיכול להסביר ולהדריך אותי מה אני עושה לא נכון

בתודה בחור מתוסכל

מאוד מתסכל שכשרוצים זה לא עובד
אין לי מושג למה לא עובד לפעמים זה אתה לפעמים זה היא ובעיקר זה מה שלא קורה בינכם
זה שאתה ער לעינן ולקושי שווה שתפנה ליועץ או מטפל כדי לבדוק את הקושי אצלך
לאדם עצמו קשה לראות את הדבשת שלו גם אם מסתכל במראה
בהצלחה

שלום.שמי רונית, ,נשואה , גרה ברמת גן ויש לי 3 ילדים הגדול בן 16. בשנה האחרונה הבן שלי התחיל להסתובב עם חברה לא כל כך טובים. הוא לא מספר לי, אבל אני יודעת שהוא התחיל לעשן סיגריות, בסופי שבוע הוא שותה אלכוהול וגם מידי פעם הוא מוציא לי כסף מהארנק בלא ידיעתי. בנוסף אני חשודת שהוא גם מעשן גראס ולא יודעת מה עוד.
חוץ מזה הוא בקושי בבית, הוא לא מתייחס עלינו והוא גם התדרדר בלימודים ובקושי מגיע לבית ספר.

אני ובעלי נמצאים בדילמה רצינית מה לעשות עם הבן שלנו, ובכל גישה שלא פנינו עליו , רכה או קשה- הוא מסרב להפסיק להסתובב עם החברים האלו שלו. כמו כן הוא הלך פעמים לטיפול ומאז מסרב אפילו לדבר על אופציה כזאת.
כעת אנחנו אפילו חושבים לשלוח אותו לפנימייה על מנת להרחיקו מהסביבה הרעה שבה הוא נמצא .

בקיצור אנחנו אובדי עצות ונשמח לכל עצה שיש לך לתת לנו מה לעשות במצב זה?

גיל ההתבגרות ששיאו הוא גיל 16 מאופיין במרד
כמו שמאופיין בחשיבות החברה יותר מההורים
את יודעת באיזו סביבה אתם גרים ולכן אני מקשיבה לדבריך
יחד עם זאת הוצאתו לפנימיה עלולה לפגוע בו יותר ולהבין שאתם הרמתם ידיים
הדבר הכי חשוב בגיל זה שמתבגר יודע בוודאות שבכל מצב ההורים שם בשבילו ולמענו
נהפוכו אתם צריכים לנסות להתחבר אל החברים שלו לבדוק מה עושים שם עד איפה מותחים את המותר והאסור
לפתות אותו בפעילות ומפגשים משפחתיים
להקשיב למקומו בחברה ודימויו העצמי
הרחקת ילד לא מלמדת אותו להתמודד
מציעה שאתם תלכו לקבל הנחיה או ו הדרכת הורית איש מקצוע מיומן לגיל ההתבגרות לקבל זוויות ראיה שונות ולהרחיב את ידיעותיכם כיצד?
בכל זאת זה בנכם הראשון שהגיע לבגרות וניסיונכם חדש
כל גיל דורש מאיתנו מותאמות וכל ילד שונה ממשנהו
בהצלחה