את המידע שבכתבה מגיש לפניכם ד"ר מאיר פרייס, מומחה להמטולוגיה, המטואונקולוגיה ומחלות פנימיות, המשמש בתור מנהל המכון להמטולוגיה בבית החולים "כרמל" שבחיפה. כמו כן, ד"ר פרייס משמש כאיש סגל ופרופסור חבר בבית הספר לרפואה "דרטמוט" שבארה"ב, ונמנה על מובילי ובכירי הרופאים בתחומו בארץ ובעולם. ד"ר פרייס מנהל מספר פורומים בפורטל ובהם גם את פורום קרישת דם, קרישיות יתר, דימומים, שבו הוא עונה על שאלות הגולשים.
מערכת קרישת הדם היא מערכת מרתקת הנמצאת כל הזמן באיזון מתמיד בין גורמים שמייצרים קרישי דם (שמטרתם לנוע דלף של הדם מכלי הדם), לבין חלבונים שמצויים בתוך המערכת ומנטרלים את אותם קרישי דם (כדי למנוע מצב של חסימת כלי דם). זאת אומרת, שהמערכת מצויה באיזון מתמיד בין יצירה לפירוק של קרישי דם. אחת הבעיות שמתעוררות היא שהמערכת יוצאת מאיזון, כך שנוצרים יותר קרישי דם או שהפירוק מוגבר ואז יש נטייה לדמם.
יש כמה סוגים של הפרעות ומחלות במערכת, הנחלקות באופן כללי לקרישת יתר או דילול יתר. דוגמא למחלה של דילול יתר היא המופיליה, מצב מולד שבו יש חוסר באחד מאותם פקטורים שמייצרים את קרישי הדם. לכן אנשים אלו מועדים לדימומים כי המערכת לא יודעת ליצור קרישי דם, או לא יודעת לעצור דימום. על כן, מה שצריך לקבל בעירוי חיצוני הוא את אותו פקטור שחסר. בעבר, לפני שידעו לתת עירוי כזה, אנשים החולים בהמופיליה היו מתים אפילו מדימומים פשוטים.
יש מספר בדיקות שניתן לעשות. אחת השכיחות שבהן היא לקיחת דם מהווריד, הפרדת הדם מהפלזמה (הנוזל), ובדיקה כיצד החלבונים יודעים לייצר קריש דם. בעצם מודדים זאת בזמן: תוך כמה זמן נוצר קריש הדם, מה שנותן מדד לאופן שבו פועלת המערכת. כמובן שלאנשים שיש להם בעיה בקרישת הדם, זמן הקרישה הולך ומתארך, וכך מקבלים אינדיקציה בבדיקה שישנה בעיה.
בשלב השני מתחילים לבדוק את הרמה בדם של כל אחד מהפקטורים – האם חסר פקטור 8, פקטור 9, פקטור 11 וכיוצא בזאת. כלומר, אחרי שהתגלה שישנה בעיה יורדים אל השורש שלה. זהו סוג אחד של בדיקות וישנן גם בדיקות אחרות מעט יותר מתוחכמות, שבהן בודקים איך עובדות טסיות הדם. כאן מבצעים גירוי כלשהו לטסיות ומצפים לראות יצירה של קריש דם. שוב בודקים תוך כמה זמן זה נעשה ועד כמה הקריש חזק.
יש לציין שאת הבדיקות האלו לא מבצעים בשגרה לפני ניתוחים, אלא כשיש חשד לבעיה, למשל סיפור משפחתי. יחד עם זאת, בניתוחים של כלי דם גדולים כן בודקים את תפקודי הקרישה גם ללא חשד מיוחד.
ככל שאנשים מזדקנים כך עולה הנטייה לקרישיות יתר. כמו כן ישנם גורמים שמשפיעים במהלך החיים כמו עישון, השמנת יתר, הריון, נטייה גנטית ומחלות ממאירות (יש גידולים מסוימים שמגדילים לעיתים את הנטייה לקרישת דם).
אנשים שיש להם קריש דם עשויים לדווח על תסמינים שונים, המשתנים בהתאם למיקום הקריש. כך לדוגמא, אם הקריש נמצא ברגליים התסמינים יהיו כאב, נפיחות ואודם ברגל שהופיעו פתאום. מאידך, אם מפתחים תסחיף לריאות, כלומר הקריש שהיה ברגל התפרק ונדד לריאות וגרם חסימה של כלי דם בריאות, התסמינים יהיו קוצר נשימה, כאב בנשימה עמוקה, ולפעמים גם שיעול ואפילו שיעול דמי. זהו דבר שיכול לסכן חיים ומחייב להגיע במיידי לבית החולים. גם מצב של קריש דם ברגל יכול לסכן חיים, מעצם העובדה שהוא עשוי להתפרק ולהגיע לריאות. לעומת זאת, קריש דם בלב שחוסם את המערכת העורקית יוביל להתקף לב. לעיתים קרישי דם בלב יכולים לנדוד לאיברים אחרים בגוף לרבות למוח, וזוהי סיבה שכיחה לאוטם מוחי. כמו כן הם יכולים לנדוד לגפיים ולמערכת העיכול ולחסום כלי דם במעי – מה שמוביל לבעיה רצינית מאוד.
התרופה המוכרת ביותר לדילול דם היא אספירין, שעובדת על הטסיות ומונעת מהן להדבק אחת לשנייה. התרופה הזו בעיקר יעילה לקרישי דם שנוצרים במערכת העורקית. לעומת זאת, בקרישי דם שנוצרים במערכת הורידית מטפלים בתרופות אחרות שמטרתן היא לנטרל את אחד הפקטורים במערכת הקרישה כדי שהיא תעצור את עבודתה. אחת התרופות הידועות היא קומדין שמונעת ייצור של פקטורי קרישה בכבד ועל ידי זה נוצר דילול דם. בתוך כך מבצעים בדיקות קרישה כדי לוודא שהדם לא מפתח דילול יתר, ולפי התוצאות מתאימים את המינונים לתפקודי הקרישה.
יש לציין שבשנים האחרונות יצא דור חדש של תרופות שמעכבות באופן ישיר שני פקטורי קרישה, והן ניתנות בכדורים. נמצא שהן יעילות כמו הקומדין ויש להן פחות תופעות לוואי של דימומים. ואולם, לקומדין יש "נוגדן" שמאפשר לעצור דימומים שקשורים לתרופה באופן מהיר מאוד, כי נותנים למטופל תוצרים שעוצרים את פעילותה. לעומת זאת, בתרופות החדשות אין ממש "נוגדן", כך שאין דרך לנטרל אותן כשיש דימום מלבד מתן פלזמה טרייה. מצד שני, לקומדין יש מגבלות על תזונה, יש תרופות כמו אנטיביוטיקה שיכולות להשפיע, וגם יש לבצע בדיקות מעקב רבות.
לכן המטופלים מקבלים הסברים מפורטים על היתרונות והחסרונות של כל תרופה, והרופאים נותנים למטופל להחליט עם מה הוא רוצה לקבל את הטיפול. זאת מפני שהיעילות כאמור דומה למדי בין התרופות, וכל מטופל יכול לבחור עם מה הוא רוצה להתמודד.
ד"ר מאיר פרייס הוא מומחה להמטולוגיה, המטואונקולוגיה ומחלות פנימיות, מנהל המכון להמטולוגיה במרכז הרפואי כרמל, מבכירי הרופאים בתחומו בארץ ובעולם. שאלות בנושאי הכתבה ובנושאים נוספים ניתן להפנות אל ד"ר פרייס באמצעות פורום קרישת דם, קרישיות יתר, דימומים.
כמו כן, ניתן לפנות אל ד"ר פרייס דרך פורום המטואונקולוגיה, מחלות דם ממאירות.