במאמר זה ננסה לעזור בהתמודדות ובטיפול בתופעה. מפי ד"ר אילן בוש, פסיכיאטר בכיר במרפאה לפסיכיאטריה ילדים ומתבגרים, בית החולים קפלן.
ממחקרים שנערכו הן בארץ והן בעולם מסתבר כי כ-80% מבני הנוער הגולשים באינטרנט נתקלו בהתבטאויות פוגעניות וכן כחמישית מבני הנוער נתקל בהטרדות ברשתות החברתיות כמו מסרים משפילים ותמונות פוגעניות. נתון חשוב הינו העובדה שרק כ-10% מבני הנוער מדווחים על כך להוריהם.
בריונות הרשת מתווסת לבריונות המסורתית שהיתה קיימת מאז ומתמיד של הצקה ובריונות בשטח בית הספר הכוללת קללות, רכילויות, הצקות אלימות פיזית ואלימות מילולית. אם בבריונות המסורתית הפגיעה היתה נודעת לחוג חברים מצומצם והיה לקורבן מפלט בביתו הרי שבאלימות הרשת הקורבן לא יכול לברוח. בעידן הטכנולוגי של היום שניתן בלחיצת כפתור בווצאטסאפ, בפייסבוק וכדומה להגיע לפרסום המוני גורם לכך שתופעת השיימינג היא בריונות מסוג משודרג החודרת לכל היבט בחייו של הקורבן. הבריונות פורצת גבולות חברתיים ומגיעה לחשיבה רחבה ביותר כמעין גל צונאמי.
מאחר ובגיל ההתבגרות מתגבשת הזהות האישית, הכוללת מעמד בקרב הקבוצה, גיבוש זהות מינית ומגדרית, ומעבר לעצמאות ונפרדות. האירוע של שיימיניג, שבו הקורבן חש "מקוטלג" מתערערת תחושת ה-'אני' שלו. בחלק מן המקרים, לגורם זה תהיה השפעה רבה, העלולה להוביל להתהוות של הפרעות חרדה, הפרעות דכאון ואף לאובדנות במצבים קיצוניים.
אי לכך, ישנו צורך לגבש דרכי פעולה בהתאם להתקדמות הטכנולוגית על מנת להעניק להורים ולמחנכים כלים שיעזרו להם באיתור ובהתמודדות עם התופעה.
ראשית, ישנן מספר נורות אזהרה אליהן צריך לשים לב כגון: שינויים חדים ותנודתיות במצב הרוח, ירידה תפקודית הכוללת שינויים בהרגלי שינה, תיאבון וכמובן התבודדות ומיעוט אינטראקציה עם קבוצת השווים.
שנית, יש לשוחח עם הנער בגובה העיניים, יחד עם זאת לנסות להימנע מנקודת מבט מאשימה ושיפוטית ולהשרות תחושת בטחון.
שלישית, לחשוב יחד על דרכי פעולה משותפות כגון התרחקות מהרשתות החברתיות לתקופה מסוימת, מעורבות גורמי חינוך וכמובן במידת הצורך, מעורבות של איש מקצוע בתחום בריאות הנפש. הצוות במרפאות לפסיכיאטריה ילדים ומתבגרים בעלי הכשרה ומיומנות להעניק לנער או הנערה המתבגרים את הכלים להתמודדות עם התופעה ההולכת ונרחבת הזו.