ניתן להבחין בין דיכאון קל לבין דיכאון מג'ורי (או דכאון קליני), כשההבדל ביניהם הוא ריבוי התסמינים וחומרתם. דיכאון קל יופיע בדרך כלל כתחושת דכדוך מתמשכת, אובדן שמחת חיים, חוסר חשק לביצוע פעולות היומיום, רמת חרדה גבוהה יותר מהרגיל , תחושת חוסר ערך ואשמה, בלבול ובעיות שינה. יתכנו גם תסמינים גופניים כמו כאבים או אי נוחות, ולעתים דפיקות לב מואצות (במקרה של חרדה). חשוב לאבחן את הדיכאון או החרדה ולחפש את הדרכים לטיפול ולהקלה. בגיל המבוגר ישנה לא פעם ירידה ביכולות והתמודדות עם תכנים רגשיים מורכבים, וראוי לאפשר ליווי וטיפול מתאימים כך שניתן יהיה להסתגל לשינויים ולעמוד באתגרים של הגיל הזה. מצב של דיכאון קל שאינו מטופל עלול להחמיר לכדי דיכאון קליני, שהוא מורכב יותר לטיפול, ולכן כדאי לזהות מצב כזה ולתת לו את המענה המתאים בטרם יחמיר.
דיכאון וחרדה בגיל המבוגר יכולים להתפתח מסיבות שונות, ביניהן בריאות גופנית לקויה וירידה בתפקוד, צריכה מוגברת של תרופות, אובדן ואבל או בדידות חברתית, חסרים תזונתיים ושינויים נוירולוגיים. קיומן של מחלות אקוטיות או כרוניות יכול להאפיל על קיומו של דכאון ולהקשות על זיהוי התופעה, וכדאי להיעזר באנשי מקצוע מתחומים רלוונטיים כמו פסיכוגריאטריה או בשרותי הרווחה. אם אובחן מצב נפשי מסוג כזה, ניתן לפנות לטיפול מתאים דרך קופות החולים או גורמים פרטיים. הטיפול יכול לכלול פגישות עם פסיכולוג או פסיכיאטר, טיפולים משלימים כגון ביו-פידבק, דיקור סיני או הומיאופתיה, מתן תוספים להשלמה של חוסר תזונתי, או במקרה הצורך מתן תרופות.
מצבים רגשיים על הרצף של דיכאון וחרדה ברמות שונות הם מצבים אנושיים ונורמאליים, ואינם מעידים על חולשה אישיותית או על חולי נפשי. חשוב ללמוד לזהות אותם, ולהתייחס אליהם באופן תומך, כחלק מהאתגרים שחיינו מזמנים. אנשים רבים אינם מודים בתחושות אלו ומנסים להסתירן מתוך תחושת בושה או אשמה, וחשוב לנסות לעזור להם להכיר במצב. טיפול מקצועי יכול להקל באופן משמעותי על התסמינים והתחושות הקשות, להשפיע לטובה גם על המצב הגופני, ולשפר את איכות החיים.
מצבי חרדה ודיכאון בגיל המבוגר יכולים להסב סבל רב למבוגר ולבני משפחתו, וכדי לטפל בהם באופן מיטבי נדרשת בדרך כלל פעולה משולבת התומכת בכל תחומי החיים. פעמים רבות נשקלת האפשרות לשינוי מקום המגורים והמסגרת בה חי המטופל, או יצירת מסגרת טיפולית תומכת בביתו, ליווי מקצועי של בני המשפחה, מתן טיפולים תומכים כמו קבוצות תמיכה וריפוי בעיסוק או בתנועה, ושילוב בפעילויות שונות. בעזרת מערך תמיכה רחב ניתן להתמודד בהצלחה עם מצבים כאלה ולקיים שגרת חיים נינוחה ומספקת.