כיצד לזהות גורמי סיכון של מחלת הצליאק ולהיזהר?

כיצד לזהות גורמי סיכון של מחלת הצליאק ולהיזהר?

מחלת צליאק – ששמותיה העבריים הם דגנת או כרסת (שם שמקורו בנפיחות באזור הכרס, נפיחות שהינה אחד התסמינים הנפוצים ביותר של צליאק אצל ילדים) – היא מחלת חיסון עצמי מתמשכת (כרונית) שמקורה בשיבוש תפקודי במערכת החיסונית בגוף. מדובר בתגובה אוטואימונית על צריכת חלבונים דוגמת גלוטן שהינם חלק ממרכיביהם של דגנים ממינים שונים (חיטה, שעורה, שיפון ואף שיבולת שועל). הסימפטום המרכזי של מחלת צליאק הוא נזק מתמשך לרירית במעי הדק בשל תגובה דלקתית הבאה לאחר צריכת דגנים אלו. בצד מחלת צליאק קיימת גם ריאקציה אלרגית דרמטולוגית או גסטרואנטרולוגית או נשימתית לצריכת חלבון חיטה, וכמו כן ישנו מגוון רחב של מצבי אי-סבילות או רגישות בדרגות שונות לדגנים הכוללים חלבונים כגון גלוטן. מצבים אלו אינם מביאים לידי מחלת צליאק, ואפילו אינם עולים לכדי תגובה אלרגית או תגובה שבה המערכת החיסונית בגוף תוקפת את הגוף עצמו. הסימפטומים של מצבי רגישות או אי-סבילות כאמור מזכירים את אלו של מחלת צליאק, אלא שאין נמנים עימם סימפטומים מובהקים של מחלת צליאק דוגמת פגיעה דלקתית ברירית של המעי הדק או הופעת נוגדנים מסוימים, וכן תופעות כגון תת-תזונה, אנמיה, אוסטיאופורוזיס, וכן עיכוב בהתפתחותם ובגדילתם של ילדים.

כיצד אפשר לטפל במחלת צליאק ובשאר הריאקציות האלרגיות והמצבים של אי-סבילות או רגישות עקב צריכת דגנים הכוללים חלבונים כגון גלוטן?

הטיפול במחלת צליאק, באי-סבילות ובאלרגיות לחלבונים דוגמת גלוטן (להלן – גלוטן) הוא אך ורק טיפול דיאטני שעניינו הימנעות תמידית (לצמיתות) מאכילת גלוטן. זאת, משום שאין בנמצא טיפול תרופתי בתופעות אלו, אלא תרופות ניתנות רק כנגד סיבוכים שמקורם בצליאק או באי-סבילות או באלרגיה כאמור. אך אליה וקוץ בה: אומנם פתרון זה של דיאטה מאוזנת של כל אבות המזון והסיבים התזונתיים הדרושים לגוף – וזאת ללא גלוטן (ובתוספת ויטמינים ומינרלים לפי הצורך) – נראה פשוט, אך לאמיתו של דבר הגלוטן מצוי במאכלים רבים באופן שאינו ניכר, ויש בהם כדי להציב אתגר בלתי מבוטל לפני מי שחפץ לזהותם.

מה מטרת הטיפול הדיאטטי?

מטרתו הסופית של הטיפול באמצעות דיאטה ללא גלוטן היא לאיין את הריאקציה האוטואימונית של המערכת החיסונית. זאת, כדי להבטיח עיכול נאות של האוכל, משקל גוף הבא בגדר הנורמה, בריאות טובה, ואצל ילדים – גם תהליכי גדילה והתפתחות נורמליים.

אילו מאכלים אין לצרוך בתפריט נטול גלוטן?

המאכלים שיש להימנע מאכילתם הם דגנים שיש בהם גלוטן דוגמת חיטה או שעורה או שיפון או שיבולת שועל. אין קונצנזוס בעולם הרפואה לעניין האיסור לצרוך מאכלים הכוללים שיבולת שועל. אך לא זו בלבד שיש סכנה של ערבוב דגנים אחרים (הכוללים גלוטן) עם שיבולת השועל, אלא רוב הגורמים המוסמכים הרלוונטיים מצדדים, ליתר ביטחון, בנקיטת גישה שלפיה יש להימנע אפילו מצריכת שיבולת שועל בטוהרתה.

ואלה הם המאכלים שיש להימנע מצריכתם (המובאים בזה בסדר אלף-ביתי): בורגול, בירה שחורה, גריסי פנינה, גרנולה (אפילו עם יוגורט), גרעיני חיטה, דגני בוקר, חיטת פסטה (חיטת דורום), כוסמין, לחם לסוגיו, לתת, מצות, סובין לסוגיו, סולת, עוגיות, עמילן חיטה, עשב חיטה, פיתות, קוואקר, קוסקוס, קרוטונים, קרקרים, שקדי מרק.

באילו מאכלים עלול להימצא "גלוטן נסתר"?

חשוב לדעת כי גם מאכלים שאינם אמורים לכלול גלוטן לפי מאפייניהם הרגילים יכולים ויכולים לכלול גלוטן שנספח אליהם בעת ייצורם או הכנתם, כמו למשל במקרים שבהם אין מקפידים לנקות מגלוטן קווי ייצור או משטחי הכנה שבאמצעותם הוכנו מאכלים שיש בהם גלוטן. לפיכך, בהיעדר אישור של היצרן – על האריזה או בשיחה עם נציג שירות בפנייה ישירה אליו – כי המאכל אינו כולל גלוטן, אין לרכוש את המוצר, אלא מן ההכרח לקנות מוצרים טריים או חומרי גלם נטולי גלוטן ולהכין את המאכל בבית. דברים אלו יפים לעניין תבלינים, פיצוחים ופירות יבשים (שבהם יש לפעמים קמח), בשר קפוא (ובפרט מעובד ומשומר), חומץ, וכן משקאות אלכוהוליים – ובייחוד אלו העשויים משעורה – שאינם יין נקי המיוצר מענבים מותססים בלבד.

אילו מאכלים אינם כוללים גלוטן כך שמותר לאוכלם?

כאמור, אף כי תמיד אפשר ליטול תוספי מזון כגון סידן, ברזל וכל מיני ויטמינים (בעצת מומחה), חשוב לזכור כי דיאטה מאוזנת צריכה לכלול פחמימות, חלבונים, שומנים בריאים, חומצות שומן, ויטמינים, מינרלים, חומצה פולית, ניאצין וסיבים תזונתיים כמפורט להלן בסוגי המזון הבאים (המובאים גם כאן בסדר אלף-ביתי):

אבוקדו, אגוזים (ובפרט בלתי קלויים), אורז (לבן או מלא), אמרנט, אפונה, בוטנים, בטטות, ביצים, בשר לסוגיו (ובפרט עוף, בשר בקר ובשר הודו), גרעינים בלתי קלויים, דגים, דוחן, זיתים, חלב ומוצריו, טחינה (ובפרט טחינה משומשום מלא), טפיוקה, ירקות, כוסמת, סויה, סורגום, סרדינים, עדשים, עמילן תפוחי אדמה, פירות (לרבות פירות יבשים), קטניות למיניהן, קינואה, קמח אורז מלא, קמח חומוס, קמח טף, קמח סויה, קמח תירס, שמן זית, שעועית לבנה, שקדים, תירס, תפוחי אדמה ותרד.

הינה מספר נקודות כלליות המצריכות תשומת לב מיוחדת

• פחמימות – במקום אורז לבן, תירס, קמח תירס, תפוחי אדמה, וכן עמילן תפוחי אדמה מומלץ לצרוך יותר פחמימות עתירות סיבים תזונתיים וערך תזונתי דוגמת אגוזים בלתי קלויים, אורז מלא, קמח אורז מלא, קטניות לסוגיהן, קינואה, קמח חומוס, קמח סויה ותירס.
• אי-סבילות ללקטוז – מחלת צליאק פוגעת בעיכול הסידן ויוצרת סיכון לבריחת סידן (או אוסטיאופורוזיס). לפיכך, כאשר באה עימה אף אי-סבילות ללקטוז (בחלב ומוצריו), מן ההכרח לצרוך – לכל הפחות באופן זמני עד שיפחתו תסמיני הצליאק – מוצרים נטולי לקטוז העשירים בסידן כגון טחינה משומשום מלא, גבינות עם מעט לקטוז, חלב ללא לקטוז וכדומה. אחרי כן, עם הירידה בחומרת התסמינים כאמור, אפשר להוסיף באופן מתון ומדורג מאכלים הכוללים לקטוז. והכול, בהתחשב במצב האינדיבידואלי ובדרגת הסבילות האישית בכל עת.
• פירות וירקות – מומלץ לאכול בכל יום ירקות (חמש מנות, ובפרט מומלצים ירקות עתירי פחמימות כגון תפוחי אדמה ובטטות), וכן פירות (שלוש מנות) בגוונים שונים לשם תזונה עשירה יותר. במצבים שבהם נוצרה אי-סבילות לפרוקטוז בגין הפגיעה שנוצרה ברירית של המעי הדק, מומלץ לוותר באופן זמני על צריכת הפירות (בדומה למצבי אי-סבילות ללקטוז כאמור לעיל), ולפי מידת השיפור שיושג באמצעות הדיאטה נטולת הפרוקטוז יהיה אפשר להוסיף בהדרגה פירות לתפריט, והכול – בהתחשב בנתוניו ובמאפייניו האישיים של כל אדם.
• ברזל – כדי לשפר את עיכול הברזל בעת הארוחות מומלץ גם לצרוך את המאכלים העשירים בברזל בצירוף מאכלים עתירי ויטמיןC , וכן כדאי לוותר כליל על משקאות הכוללים קפאין בעת הסעודות.
• מוצרים מן החי – עיכול ברזל וסידן שמקורם מן החי הינו טוב יותר מעיכול ברזל וסידן שמקורם מן הצומח (ובפרט אמורים הדברים בסידן). לפיכך, מומלץ לבכר מוצרים אלה.

אילו אמצעי זהירות שגרתיים מומלץ לנקוט בחיי היומיום?

מומלץ לבחון היטב את המידע הכתוב על קופסאות המזון (ובפרט רשימת מרכיביו), להימנע מקניית מוצר הכולל מרכיב שמקורו אינו ברור ועלול לכלול גלוטן, ולשאול את היצרן כל אימת שמתעורר ספק; להודיע על הבעיה בעניין גלוטן לכל מארח שעשוי להגיש בטעות מזון הכולל גלוטן; להפריד מאכלים הכוללים גלוטן מאלו שאינם כוללים גלוטן ולהפריד בין כלים שלתוכם הוכנסו מאכלים עם גלוטן ובין אלו שלא היה בהם מזון כזה; לשטוף היטב מיני דגן (או מינים הנחשבים למיני דגן) לפני צריכתם או לבדוק את האריזה או לשאול את היצרן כדי להסיר חשש של התערבבות גלוטן בעת לקיטתם או טחינתם של מינים כגון אורז, תירס, כוסמת, קינואה, קמח טף, אמרנט, סורגום ודוחן; לערוך מעקב שוטף בדבר רשימת המוצרים ללא גלוטן, רשימה המתעדכנת תדיר; לקבל את מלוא המידע המהימן ואת מלוא התמיכה מכל מקור אפשרי, ובפרט מומלץ להיעזר בעמותת צליאק בישראל, ובייחוד באתר העמותה, שבו אפשר למצוא אינפורמציה על מחלת צליאק, על אופני הטיפול במחלה (או ליתר דיוק – בסיבוכיה), המאכלים שמן הראוי לצרוך או להימנע מלצרוך, ואפילו לקבל מתכונים שונים ואינפורמציה לגבי תרופות ותוספי מזון ללא חשש גלוטן.