סימנים נלווים לכאב הראש שזיהוים יכול להציל חיים

סימנים נלווים לכאב הראש שזיהוים יכול להציל חיים

שתי הקטגוריות הראשיות של כאבי הראש הן כאבי הראש הראשוניים וכאבי הראש המשניים. תחילה נדון בכאבי הראש הראשוניים, הם המיגרנות, כאבי הראש התעוקתיים שמקורם במתח וכאבי הראש הטריגמינליים-אוטונומיים. אחרי כן נייחד את הדיבור על כאבי הראש המשניים, שהינם נדירים יותר ומצריכים בדיקת רופא ובירורי המשך משום שמקורם יכול להיות מחלות ותופעות פתולוגיות.

מיגרנה – מהותה וייחודה

הסוג הראשון של כאבי הראש הראשוניים הוא המיגרנה. מיגרנה היא כאב ראש בינוני או חמור המשבש את היכולת לבצע פעולות יומיומיות בסיסיות. חשוב לדעת כי פעילות גופנית גורמת להתדרדרות במצב המחלה. על פי רוב נבדלת המיגרנה מכאב ראש נורמלי גם במאפיין של כאב ראש הבא מצד אחד בצורת פעימות וגם ברגישויות לאור ולרעש הבאות עימה (והן הסיבה לבחירת הלוקים בה לשכב בחשכה במקום נטול רעשים). המיגרנה עשויה לארוך 4 שעות לכל הפחות אך לא יותר מ-3 יממות, וייתכנו בה תופעות לוואי כגון הקאות ותחושת בחילה.

קיימים שני תתי-סוגים עיקריים של מיגרנה: האחד הוא מיגרנה נפוצה, שעימה באים כאבי ראש כמתואר לעיל, והשני הוא מיגרנה קלסית, שאת כאב הראש המאפיין אותה מבשרים סימפטומים נוירולוגיים שונים המיוחדים לה, והם נקראים "אאורה" בלשונם של אנשי המקצוע. בדרך כלל הסימפטומים המיוחדים האמורים הינם חזותיים: החולה רואה מולו כתמים שצבעם שחור או הבזקי אור או אורות בוהקים בתבנית זיגזג וכיוצא בזה. אך במצב הזה יכולים לבוא גם סימפטומים נוירולוגיים אחרים בלתי חזותיים דוגמת שיבושי תחושה, קשיים בדיבור וכן חוסר כוח. סימפטומים אלו מתפתחים באופן הדרגתי ואורכים מרבע שעה ועד 60 דקות, והם קודמים להופעתו של כאב ראש שהינו טיפוסי למצב זה. אך יש שאצל חולים מסוימים מתגלה תופעת ה"אאורה", אך אין באים אחריה כאבי ראש.

כיצד ניתן לטפל במיגרנה וכיצד אפשר למונעה?

תחילה צריך לייחד את הדיבור על הטיפול שעלול להימצא בלתי מתאים, אך לדאבון הלב נפוץ הוא מאוד: צריך למנוע שימוש שגוי במשככי כאבים משום שטיפול כזה עלול להגביר את כאבי הראש. מן ההכרח לתת לכל חולה את הטיפול המתאים לצרכיו באופן אינדיבידואלי כדי לאפשר לו איכות חיים טובה יותר, וכך לייתר צריכת משככי כאבים שאינה במקומה מן הטעם האמור. סוגי הפתרונות עבור מצבי המיגרנה לסוגיהם נקבעים או מסווגים לפי שלב המחלה שבו הם נדרשים. בשלב הקשה והחמור של התקף המיגרנה במצביה החריפים ניתן טיפול הנקרא "טיפול אקוטי", ואילו בשלב הבא אחרי ההתקף ניתן טיפול פרבנטיבי (טיפול מונע) שנועד למנוע את התקפי המיגרנה או למצער לצמצם את שכיחותם, והוא הטיפול המכונה "טיפול כרוני".

טיפול אקוטי כנגד מיגרנה הוא שהייה בחדר אפל ללא רעש, שהרי בדרך כלל חולי מיגרנה בשלב האקוטי אינם סובלים אור ורעש משום שיש בהם כדי להחריף את ההתקף. גם ישנן תרופות שמומלץ לקבל בהקדם. לפי הנחיות שפורסמו בארצות הברית ובקנדה, כדי לטפל בהתקף מיגרנה חריף בדרך כלל די בתרופות כנגד כאבים או כנגד דלקת שאותן אפשר לרכוש גם בלא מרשם רופא דוגמת אספירין, אקמול, איבופרופן, נפרוקסן ודיקלופנק. אומנם בטיפול אקוטי אפשר גם להשתמש בתרופות הטעונות מרשם רופא – כמו למשל תרופות ממשפחת הטריפטנים כגון רילרט, אימיטרקס, זומיג, ריזלט – אבל אסור בתכלית לצרוך אותן אם החולה עבר שבץ או אירוע לב או שהוא סובל ממחלת לב איסכמית כלשהי או מיתר לחץ דם בלא שליטה. בכל מקרה אין ליטול תרופות אופיאטיות כנגד כאבים משום שהן עלולות לגרום להתמכרות, ונטילתן אף כרוכה בסיכון רב להחרפתו של כאב הראש.

מומלץ להתחיל בטיפול פרבנטיבי כנגד מיגרנה כאשר שכיחות ההתקפים עולה על שלושה או ארבעה בכל חודש. זאת, בהתחשב בעוצמת ההתקפים, במידת הפגיעה בתפקוד השוטף הנגרמת בגינם, במידת הצורך ליטול תרופות כנגד כאב עקב ההתקפים ובמידת השפעתן של התרופות האמורות, ואין צורך לומר שגם בבחירתו של המטופל. ההנחיות שפורסמו בארצות הברית ובקנדה לטיפול מניעתי הן המעודכנות ביותר נכון לעת כתיבתן של שורות אלו, ולפיהן (בין היתר) מומלץ ליטול תרופות חוסמות בטא כגון פרופרנולול ומטופרולול, תרופות דוגמת טופמקס, גבפנטין ודפלפט – הניתנות בדרך כלל כנגד פרכוסים, אך גם לצורך טיפול בכאב – ותרופות כנגד דיכאון כגון אמיטריפטילין. אך הטיפולים החדשניים ביותר שאושרו לעניין מיגרנה הם שלוש תרופות ביולוגיות – אג'ובי, איימוביג וכן אמגליטי – המוחדרות לגוף באמצעות זריקה תת?עורית אחת לחודש או בכל 3 חודשים (לפי התרופה), הזרקת חומר הרדמה אל העצב, גירוי חשמלי של עצבי הראש (באמצעות מכשירים שחלקם הינם פרי פיתוח ישראלי), ואף הזרקת בוטוקס למקומות שונים בשרירי המצח, בשרירי הצוואר ובשרירי העורף.

דרכים נוספות למנוע מיגרנות הן רפואה אלטרנטיבית – כגון טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, ביופידבק, אקופונקטורה (או דיקור סיני) ומסז' – וסיגול אורח חיים בריא, לרבות אימונים אירוביים קבועים כגון ריצה, הליכה, רכיבה על אופניים, שחייה, ריקוד וכיוצא בזה. מומלץ כמובן להפסיק (או לכל הפחות למתן) הרגלים כגון עישון, לסגל הרגלי תזונה נאותים ולאכול אוכל בריא. זאת, לרבות תוספי מזון דוגמת קואנזים Q10, מגנזיום ציטראט וכן ויטמין B2, שלעיתים יש בהם כדי להקל כאבי ראש. עוד מומלץ להימנע מכל דבר הגורם כאב ראש, וזאת בהנחה שכל חולה למד מניסיונו המר, וכבר יודע הוא לזהות את הסיבות לכאבי הראש אצלו, בין שמדובר במזונות שונים – כגון גבינה צהובה, שוקולד, ממתיקים מלאכותיים, משקאות הכוללים קפאין או אלכוהול – בין שמדובר בצום או בשתייה בלתי מספיקה או בחוסר שינה וכו'.     

כאב ראש מתחי או תעוקתי

כאב הראש הראשוני הנפוץ ביותר הוא כאב ראש מתחי או תעוקתי, וככל הנראה מקורו בשרירים מתוחים (אם כי הגורמים לו אינם ידועים). כאב זה בדרך כלל מתפתח ומתעצם בשעות היום, ואפשר שיורגש בשני צידי הרקות או בקדמת הראש (באזור המצח). לפעמים יוצר הכאב האמור תחושת לחץ כמו בהידוק חגורה. בדרך כלל עוצמתו של כאב הראש הזה היא בינונית, ובשונה משאר כאבי הראש הראשוניים אין הוא מתאפיין בעוד סימפטומים.

הגורמים המעוררים את כאב הראש הזה הם בדרך כלל מתח נפשי, שינה בלתי מספיקה, דיכאון, חרדה ואכילה בלתי סדירה. אומנם אפשר לטפל בכאב הראש המתחי באמצעות משככי כאבים ותרופות כנגד דלקת, אך הטיפול המומלץ בכאב הראש האמור הינו קיומו של אורח חיים בריא והימנעות מכל גורם שיש בו כדי לעורר את כאב הראש המתחי. אם כאב הראש המתחי בא תדיר ושכיחותו גבוהה, מומלץ לבצע אקופונקטורה, הרפיה באמצעות יוגה או ביופידבק, וכן מסז' (או שיאצו) בשרירי הצוואר ובשרירי הכתפיים. במקרים של כאב ראש מתחי כרוני מומלץ לקבל בקביעות תרופה בשם אמיטריפטילין כטיפול מונע.

כאבי ראש טריגמינליים-אוטונומיים

כאבי ראש טריגמינליים-אוטונומיים נפוצים פחות משאר כאבי הראש, ובדרך כלל שיעור הלוקים בהם בקרב זכרים גבוה מזה המאפיין נקבות. הידוע שבכאבי הראש האלה הינו כאב הראש המקבצי, הנקרא כך משום שהוא מגיע במקבצים של 3–4 התקפים ביום, שכל אחד מהם אורך מרבע שעה ועד 3 שעות. כאב הראש הזה מכונה גם "שעון מעורר" משום שהתקפיו עשויים לבוא אף בשעות קבועות בלילה. מאפייניו של כאב הראש המקבצי הם התקף רב עוצמה של כאב בצד אחד של הראש, בסביבת הרקה ובסביבתה של ארובת העין, ועימו באים סימפטומים אוטונומיים כגון פטוזיס (צניחת עפעף), התכווצות אישונים, עיניים דומעות וגודש באף. כאב הראש המקבצי מתרחש בדרך כלל בעונות המעבר במשך מספר שבועות, ואחריו יכול שתבוא הפסקה של חודשים או גם של שנים.

הטיפול בכאב הראש המקבצי מעמיד אתגר לפני הרופא משום שבדרך כלל אין במשככי כאבים כדי לסייע במקרה זה, ולא תמיד ברור איזו תרופה היא שתביא לשיפור ולהקלת הסימפטומים, ועל הרופא לנסות מספר תרופות כדי לברר זאת בוודאות. הטיפול התרופתי המקובל הוא טריפטנים, חוסמי סידן, סטרואידים וכן ליתיום, אבל לעיתים טיפול בחמצן יכול להיות אפקטיבי כנגד כאב הראש המקבצי, שבעצם הינו כאב הראש היחיד אשר בו אפשר לטפל גם באמצעות חמצן.

כעת נעסוק בכאבי הראש המשניים, אשר עימם נמנים כאבי ראש שגורמיהם ברורים וכאבי ראש שבאופן פרדוקסלי מקורם בנטילת משככי כאבים במינון מופרז.

כאב ראש שגורמיו ברורים

מדובר בכאב ראש הנגרם עקב זיהומים דוגמת סינוסיטיס או דלקת קרום המוח, תופעות פתולוגיות בכלי דם באזור המוח, חריגה במידת הלחץ התוך-גולגולתי, וכן דימום או גידול תוך-גולגולתיים.

כאב ראש שמקורו בנטילת משככי כאבים במינון מופרז

בניגוד למה שמקובל לחשוב, תרופה כנגד כאבים – ובכלל זה תרופה כנגד כאבי ראש – עלולה כשלעצמה להביא לידי החמרתו של כאב הראש או אף להופעת כאבי ראש חדשים כאשר המינון מופרז או כאשר החולה נוטל תרופה כזאת במשך תקופה העולה על 15 יום או בשכיחות רבה מדי. לפיכך, טוב יותר להיעזר באמצעים אחרים כדי להקל את כאב הראש, וטוב עוד יותר להימנע מכל מה שגורם לו. במקרים של כאב ראש ממושך כדאי לקבל טיפול פרבנטיבי. אך כל מי שנוטל משככי כאבים למרות החשש הזה חייב לצרוך אותם בצורה מבוקרת. כאמור, בשום מקרה של כאבי ראש אין לצרוך משככי כאבים ממשפחת האופיאטים.

מתי צריך לשאול בעצת רופא?

מן ההכרח להגיע אל הרופא לצורך בדיקה והתאמה אישית של טיפול נכון לפי מצבו האינדיבידואלי של החולה כל אימת שכאב הראש גורם לשיבושם של חיי השגרה ומונע את ביצוען של הפעולות היומיומיות, ומשככי הכאב השכיחים אינם מועילים.

בדרך כלל כאבי הראש הינם כאבי ראש ראשוניים שאינם אמורים להיות מקור לדאגה ואינם טעונים בדיקות או בירורים. אך ישנן כמה אינדיקציות שבהתקיימן נחוץ בירור נוסף כדי לשלול (על דרך האלימינציה) את האפשרות כי מדובר בכאב ראש משני. "אותות האזהרה" המצדיקים עריכת בדיקה לעומקם של דברים הם כאב ראש הבא עם חום או עם ירידה במשקל (סימפטומים של מחלות סיסטמיות העלולים להצביע שיש חשש לזיהום או לסרטן), כאב ראש בעת היריון או בעת משכב לידה, כאב ראש בצירוף אינדיקציות נוירולוגיות (כגון בלבול, התדרדרות במצב ההכרה, התנהגות חריגה, פרכוס, קשיון בעורף), כאב ראש עם אינדיקציות ללחץ-יתר תוך-גולגולתי (דוגמת בצקת ראש עצב הראייה, ראייה כפולה, "צפצופים באוזניים", כאב ראש המביא לידי יקיצה משינה או כאב ראש המחמיר בעת שכיבה או בעת מאמץ), כאב ראש המגיע מייד לשיאו, כאב ראש תקדימי בגיל 50 ומעלה, שינויים במתכונתו של כאב הראש, וכן כאב ראש הבא לאחר חבלה.