תותי שואל/ת24.9.2019
שלום רב,
מתייעצת לגבי אימי בת 52, עברה אישפוז יחיד לפני 9 חודשים (של שבועיים בערך) לאחר תקופה ארוכה של התדרדרות הדרגתית. כלומרת התחילה קודם התעניינות מוגזמת בדברי תורה עד שהתנתקה לחלוטין מחיי חברה,התחילה צומות והתנהגות מוזרה. לאחר תקופה של שנתיים בערך היו תסמינים ברורים שהיא שומעת קולות ומשיבה להם. היו מחשבות שווא עד שכבר הגיעה למצב קשה שבו מרגישה שרודפים אחריה וזה הביא איתה למצב של חרדה תמידית וסכנת חיים. הטיפול התרוםתי שהיא קיבלה היה בזמן האישפוז כדורים ולאחר שמצבה התייצב בסוף האשפוז כבר עברה לזריקות של מודיקט 25 מ''ג. לאחר שהשתחחרנו המשכנו מעקב בקהילה כל חודשיים בערך וכל מפגש הורידו לה את המינון(עד ל6.25 מ"ג של מודיקט כל שבועיים. במפגש האחרון שאלתי האם אפשר להפסיק את הטיפול התרופתי ולעבור לטיפול פסיכותרפי הרופאה אמרה שלא ממליצה להפסיק למרות שלא היו תסמינים בכלל כל התקופה מאז שהתאזנה. אבל הבעיה היא שהתרופות עושות לה תופעות לוואי של רעד( יש תחלואה נפרדת של בריחת סידן ודלקת בכתפיים) ואני חושבת שכדאי שתנסה להפסיק לחלוטין את הטיפול התרופתי ולרפא את הגוף ולחזק אותו.
אשמח להמלצה מקצועית מעוד זווית מה ניתן כן לעשות במקום הזריקות או מעבר לרספידל(מה שהרופאה המליצה)??או שהכרחי להמשיך בטיפול התרופתי למרות התופעןת לוואי?