ראשית, חשוב לדעת כי טיפול תרופתי בהפרעת קשב וריכוז אכן מוביל לשיפור בריכוז ובהתנהגות בחלק גדול מהמטופלים, דבר המשפר גם את "מעגל הקסמים" הקשור בביטחון העצמי, הישגי למידה, קשרים חברתיים, ועוד. זהו היתרון הגדול והחשוב של תרופות כמו ריטלין וקונצרטה, והוא חזק מספיק על מנת לגרום לעשרות מיליוני ילדים, מתבגרים ומבוגרים בעולם ליטול אותן. מצד שני, עדיין לא ברור לחלוטין מדוע הן מועילות מפני שהסיבות ל- ADHD עצמו עדיין אינן מובנות במלואן, ומאחר שהתרופות האלו יוצרות פרדוקס: הן ממריצות את המוח במקום שלכאורה צריך דווקא להשקיט אותו.
מה שידוע היום הוא שההשפעה קשורה כנראה למיעוט בכמות מוליך עצבי מסוים במוח (דופמין), מה שלא מאפשר פעילות תקינה. מדובר ברכיב חיוני לביצוע משימות, סדר, ריכוז והקשבה, אשר התרופות שלעיל מעלות את כמותו. חשוב להבין כי הן אינן מכילות בעצמן את הדופמין אלא מעלות את כמותו על ידי מניעת קליטה מוקדמת שלו בתאי העצב. עוד נקודה חשובה היא שהגדלת כמות הדופמין תורמת להקטנה של תזוזה והיפראקטיביות, וכמו כן תורמת לחיזוק פעולות חיוביות על ידי תגמול נעים עבורן (כלומר, תחושת סיפוק המגיעה מהמוח). על כל פנים, לא הריטלין, לא הקונצרטה ולא תרופות אחרות מובילות לריפוי של הפרעת קשב וריכוז, אלא מאפשרות לחיות עם ההפרעה בצורה טובה ככל האפשר.
מלבד הקונצרטה והריטלין ישנן לא מעט תרופות אחרות שניתן להשיג בישראל לטיפול בהפרעת קשב וריכוז. חלקן של התרופות מבוססות על אותו העיקרון של הקודמות, אך שונות מהן בהיבטים מסוימים כמו זמן, מהירות וכמות השחרור, אפשרות למינונים נמוכים, פחות תופעות לוואי, אפשרות להמסה במים, וכדומה. כמו כן, קיימות תרופות המבוססות על גישה שונה של העלאת כמות הנוראפינפרין, מוליך עצבי אחר מהדופמין אך דומה לו במספר תפקודים. כאן, בניגוד לריטלין יש להמתין זמן ממושך יחסית של מספר שבועות עד לקבלת האפקט, שהוא בכל מקרה בעיקר התנהגותי ופחות לימודי. ואולם מרגע שמתקבל האפקט המערכת "מכוונת" בצורה מעמיקה יותר ולכן אין תלות בשעות הנטילה וגם ישנן פחות תופעות לוואי.
אין צורך להכביר בטענותיהם של התומכים בטיפול התרופתי, מאחר שהם מהווים את הרוב הגדול ואף המוחלט של הקהילה המקצועית, וכנראה גם של ההורים בישראל. מאידך, יש להזכיר את טענותיו של מיעוט המתנגדים מפני שקיים בהן גרעין של אמת. ראשית, אין חולק על כך שלטיפול התרופתי יכולות להיות תופעות לוואי, ביניהן הקטנת תיאבון, עייפות וחוסר מוטיבציה, כאבי בטן והגברת התסמינים עם ירידת השפעת התרופה.קיימת גם טענה לפיה מתן תרופות לכמות כה גדולה של ילדים באופן גורף, היא שגיאה חינוכית. כלומר, במקום לבצע שינויים הולמים בבתי הספר, אשר יספקו לילדים סביבה שמתאימה להם, האצבע המאשימה מופנית כלפיהם ושינוי של תפקודי מוחם עם תרופות הוא הפתרון. י
על כל פנים, יש לזכור כי הפרעת קשב וריכוז אמנם מהווה הפרעה במספר מישורים חשובים בחיים, אך היא אינה מעידה על אינטליגנציה נמוכה. נהפוך הוא: לא מעט אנשי רוח ומדע, ממציאים ואנשי עסקים דגולים סבלו וסובלים מהפרעת קשב וריכוז. השאלה היא ככל הנראה, כיצד מתעלים את התכונה הזו לטובה, וכאן האתגר שרובץ לפתחם של משרד החינוך וההורים.