המידע המובא לפניכם נערך על ידי ניסים כהן מוהל רפואי מוסמך ומנוסה בעל וותק של עשור ומחצה המשתמש בחבישות מתקדמות ומקפיד על כללי הסטריליזציה המקובלים.
בספר ירמיה נאמר- "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" – כלומר מצוות המילה היא חשובה כל כך עד כדי שבזכותה נבראו שמים וארץ. ועוד נאמר במקראות שבזכות דם המילה נגאלו ישראל משעבוד מצרים שכתוב "בדם בריתך שילחתי אסירייך מבור". כאמור, חשיבות גדולה למצווה ובנוסף יש גם עניין הלכתי ורפואי בהטפת דם ברית. עם זאת כל מוהל יודע שדימום יתר מהווה סכנה לרך הנולד ולכן יש לעצור אותו במהירות ויעילות. איבר הברית גדוש בכלי דם רבים בניהם כלי דם קטנים הנקראים נימים, וגדולים מהם- הורידים והעורקים.
ניתן לראות שבברית מילה מסויימת כמעט ואין דימום ואילו בבריתות אחרות יש דימום רב יותר. קהל המוזמנים נוטה לזקוף את העניין לרמת מומחיותו של המוהל אך יש לדעת שהבריתות שונות זו מזו. כלומר, יתכן ובאיבר אחד יעברו במקום החיתוך רק נימי דם קטנים וממילא זרימת הדם תהיה חלשה, ואילו באיבר אחר יתכן ובמקום החיתוך עובר וריד או עורק ואז זרימת הדם תהיה מאסיבית. בנוסף ישנם תינוקות עם דם יותר דליל ופקטורי קרישה פחות טובים וישנם עם דם יותר סמיך ופקטורי קרישה טובים יותר. הדבר תלוי גם ברמת ההמוגלובין בדם התינוק- ככל שרמת ההמוגלובין בדם גבוהה יותר- אזי הוא צמיגי יותר ונוטה לפתח קרישי דם. בכל מקרה כשמדובר בחיתוך בעור התינוק מוכרח שיהיה דימום אך מוהל מומחה עוצר אותו במהירות.
במשך שנים רבות נהוג היה לחבוש ולעצור דימום ע"י סרט בד מכותנה מה שמכונה "קעפער באנד" או סרט מוהלים, או כל פד בד אחר עשוי כותנה. חבישה זו הייתה מהודקת על האיבר בפרט אם היה דימום כבד, מה שנקרא- חבישת לחץ. הלחץ מאפשר לגוף לייצר קריש דם ולהפעיל מנגנונים טבעיים לעצירת הדם. לאחר שנוצר הקריש, נרפא פתחו של כלי הדם ואז קריש הדם שסיים את תפקידו מתפרק מעצמו. עד היום ישנם מוהלים שמשתמשים בחבישות אלו מסיבת רגילותם במשך השנים.
צריכה להיות מיומנות רבה על מנת שהלחץ לא יהיה חזק מידי ולא רפוי מידי. עוצמת הלחץ חייבת להיות מותאמת לעוצמת הדימום, מחד-חבישה רפויה מידי לא תעשה את העבודה והדימום לא ייפסק. מאידך-בחבישה חזקה מידי ישנה סכנה ממשית למניעת אספקת דם לאיבר ובכך להגיע עד כדי נמק. פעמים רבות במקרה של נמק חלקים מהאיבר בפרט מהעטרה עלולים לנשור ובנוסף למראה הלא אסטטי ישנה נכות של ממש באותו תינוק גם אם לא תמיד נכות תפקודית.
במשך מאות רבות של שנים חבישות הלחץ היו בלעדיות- לא הייתה אלטרנטיבה אחרת ויש לציין שהן עשו את תפקידן בצורה טובה וכמעט ולא היו תקלות. יחד עם זאת, כיום ישנם פתרונות רבים לעצירת דימומים ע"י חבישות מיוחדות ללא לחץ שבמגע עם הדם יוצרות קרישי דם. תחבושות אלו יכולות לעצור גם דימומים בדרגה גבוהה מאוד, לא מכאיבות כלל ובנוסף נמסות מעצמן ויורדות לבד באמבטיה. תחבושות אלו בעלות חומרים נוגדי בקטריות, למניעת זיהום ואף יכולות להיספג לגופו של התינוק ללא כל חשש. לכן, כיום שיש אופציות חבישה טובות יותר, עדיף להשתמש בהן. אם בכל זאת המוהל לא מצוייד בחבישות אלו ויש דימום חזק אפשר לעשות חבישת לחץ ל10-20 דקות בלבד ולשחרר ואז לחבוש שוב בלחץ מתון.
כאשר הדימום הוא מכלי דם גדול כגון וריד אחד או יותר יש אפשרות לאתר את כלי הדם הפתוח ואז באמצעות חוט תפירה רפואי סטרילי לקשור את פתחו של כלי הדם ובכך לעצור את הדימום. אפשרות נוספת היא לאחר שאיתרנו את כלי הדם ניתן באמצעות המוסטט (מוסקיטו) לצבות את פתחו של כלי הדם לכמה דקות ואח"כ לשחרר ובכך מתגברים על הדימום הכבד.
כמובן. יש להדריך את ההורים שבחמש עד שש שעות הראשונות יוודאו שהתינוק נותן שתן אך דבר זה אינו סימן מובהק לכך שלא מתפתח נמק ולכן יש לשים לב שבמשך היממה הראשונה מהברית עד שהמוהל מגיע להסיר את התחבושת, צבע העטרה יהיה צבע "בריא" וטבעי ולא חלילה שחור המראה על התפתחות נמק. וכן יש להרגיש במגע עם האצבע על העטרה שהעטרה רכה ולא קשה.
למידע נוסף בנושא הכתבה ניתן להצטרף לעמוד הפייסבוק של ניסים כהן. כמו כן לשאלות נוספות ניתן לפנות לניסים באמצעות הפורום מוהל רפואי.
לכרטיס הביקור: https://nissimcohen.pro-card.co.il/