אלצהיימר היא מחלה הגורמת בהדרגה להתנוונות של המוח, כלומר התאים המוליכים מידע מאזור אחר למשנהו הולכים ומתים. עקב כל סובל החולה מקשת רחבה של תסמינים. בניגוד לנהוג לחשוב, אלצהיימר איננה רק מחלה של קשישים והיא יכולה להופיע גם בעשור החמישי ואפילו הרביעי של החיים, אם כי בגילאים אלו ההתקדמות איטית יחסית והתסמינים אינם קשים במיוחד. בדרך כלל, בתחילה חווה האדם קושי ללמוד דברים חדשים והוא מתקשה לעיתים לזכור דברים שנאמרו או שקרו רק לפני רגע. בשלב קצת יותר מתקדם הליקויים הללו יכולים להתחיל להתבטא בפגיעה במישור החברתי, בעבודה, ברגש ובמוטיבציה, והם נעשים יותר ויותר ניכרים.
כאמור, אלצהיימר היא מחלה המתפתחת בהדרגה, בשלב הבא שלה התסמינים נעשים מעט יותר חמורים, כאשר פעולות יומיומיות המצריכות ריכוז ומיקוד מוחי נעשות בעייתיות יותר – למשל לענות על שאלות מורכבות, קושי להתמודד עם דיונים מורכבים, פגישות עסקיות, ענייני כספים וכדומה. בהמשך, גם פעולות יומיומיות פחות מורכבות נעשות קשות לביצוע, עד לרמה של לבישת בגדים, רחיצה במקלחת ואפילו לזהות אנשים. לאחר מכן האדם מגיעה למצב שאפילו אינו מצליח לזהות את הקרובים לו, מתקשה מאוד לתקשר עם הסביבה ולזוז, ולבסוף מתקיים מעין מצב של שיתוק – ללא אכילה עצמאית, תנועה עצמאית וכדומה.
יש להבהיר כי הגורמים המדויקים למחלת האלצהיימר אינם ידועים כל צורכם, הגם שהביטוי הפיזיולוגי שלה ניכר לעין עד לרמה התאית. למעשה, ככל הנראה מדובר במחלה שבה יש מספר גורמים הפועלים יחד. כך למשל, ככל שהאדם נעשה מבוגר יותר כך גובר הסיכון ללקות באלצהיימר. כמו כן, ישנם מחקרים המעידים שהיעדר שמירה על אורח חיים בריא, כמו עישון, שתייה מרובה של אלכוהול וחוסר בפעילות גופנית, וכן היעדר פעילות אינטלקטואלית המפעילה את המוח, מעלים במידה כזו או אחרת את הסיכון ללקות באלצהיימר. מעבר לכך, ישנן עדויות מסוימות על היבט גנטי של המחלה, אם כי באופן כללי לא מדובר במחלה על רקע גנטי, ומעבר לכך שיעור הנשים החולות גבוה משיעור הגברים החולים. לבסוף, ישנם מחקרים המעידים על קשר בין מחלות, טראומות וחבלות שונות ובין הסיכון לאלצהיימר, החל בסוכרת, דרך יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, דלקת חניכיים מסוימת, פגיעת ראש בתאונה, מחלות של כלי הדם ועוד.
ככלל, אין אפשרות למנוע את מחלת האלצהיימר, לכן המאמצים מושקעים בעיכובה ובתמיכה בחולה. העיכוב תלוי במידה רבה באבחון מוקדם של המחלה, עוד בשלביה המוקדמים ביותר ואפילו לפני שניתן לאבחן אותה בנפרד ממחלות אחרות של מערכת העצבים והמוח. מדובר בשלב שבו האדם עוד מתפקד בצורה יחסית תקינה, אבל מתחילים להופיע סימנים מטרידים כמו קושי להתמצא, בעיה מסוימת בדיבור, קושי לזכור דברים, קושי בתכנון משימות, וכדומה. בשלב זה התערבות תרופתית עשויה להקל במידה מסוימת על התסמינים ולעכב את התבטאות המחלה, אם כי כאמור לא לבלום אותה. מדובר בתרופות המחזקות את נוכחותם של מרכיבים מסוימים במוח, כמו המוליך העצבי אצטיל כולין, אשר ידוע כי נוכחותם נמוכה אצל חולי אלצהיימר.
יחד עם זאת, מקבוצות הסיכון שתוארו לעיל יוצא גם שניתן לתרום להקטנת הסיכון לחלות באלצהיימר. אכן, ישנם מחקרים המעידים כי שמירה על אורח חיים בריא ומומלץ מוביל להקטנה, ואפילו להקטנה משמעותית, של הסיכון ללקות במחלה. באחד ממחקרים אלו סומנו חמישה היבטים התורמים לכך: פעילות קוגניטיבית, שתייה מתונה של אלכוהול, פעילות גופנית של יותר משעתיים וחצי בשבוע, ללא עישון, ותזונה דלת שומן. כך למשל, אנשים שיש להם גנים שנחשבים פחות טובים מבחינת הסיכון ללקות באלצהיימר, מפחיתים במחצית את הסיכון ללקות במחלה אם הם שומרים על ההמלצות האלו לעומת מי שלא שומר עליהן בכלל. וגם לגבי האוכלוסייה הרגילה, מי ששומר על כולן מפחית ביותר ממחצית את הסיכון ללקות באלצהיימר לעומת מי שלא מקפיד על אף אחת או רק על אחת מהן. ובכל מקרה, גם אם לא מקפידים על כולן, ככל שמבצעים יותר פעולות של אורח חיים בריא כפי שתוארו לעיל, כך קטן הסיכון ללקות באלצהיימר.
לבסוף, חשוב לציין כי הטיפול בחולי אלצהיימר מורכב מעוד שורה ארוכה של גורמים. בין היתר, ניתן טיפול הקשור לשינויים התנהגותיים ונפשיים של האדם, שיכולים להיות חמורים וקיצוניים. כמו כן, נעשית עבודת הדרכה ותמיכה של המשפחה הקרובה לאדם, שכן יהיה עליה להתמודד עם אתגרים משמעותיים ביותר. למעשה, התמיכה המשפחתית היא אבן הפינה לכל הטיפול בחולה, עד הגעתו למצב המחייב טיפול סיעודי מידי אנשי מקצוע ובמוסד הולם.