על מנת לקבל מידע עדכני בנושא שוחחנו עם ד"ר יוסף סטרולוביץ', אורתופד מומחה בכירורגיה אורתופדית ובניתוחי ברכיים, רופא בכיר במחלקה לאורתופדיה של בית החולים כרמל, חיפה. לאורך השנים שימש ד"ר סטרולוביץ' בתפקידים בכירים בבתיה"ח חולים באזור הצפון, בקופ"ח כללית ובאיגודי ספורט מקצועיים. בנוסף לעבודתו בבי"ח כרמל, ד"ר סטרולוביץ' מקבל מטופלים במרפאה פרטית בבי"ח אסותא, וכמו כן מנהל את פורום ניתוחי ברך ופציעות ספורט בפורטל ועונה בו על שאלות הגולשים.
החלטה על החלפת ברך מושפעת אך ורק מהמצב התפקודי של המטופל, כלומר, כמה הוא מוגבל בתפקוד יומיומי. מכאן אנו מבינים כי שחיקת ברך בפני עצמה, ללא בעיה בתפקוד, אינה התוויה לניתוח זה. למעשה, ההתוויה להחלפת ברך נעשית רק כ- "מוצא אחרון" כאשר הטיפולים השמרניים לא הועילו.
ישנה מחלה שנקראת אוסטיאוארתריטיס - ייצור יתר של הסחוס. כך הוא מאבד את התכונות שלו כמו חוזק וגמישות, ולכן נשחק יותר מהר מהסחוס הבריא ונותר מצב של דקיקות הסחוס במשטח המפרקי. כאשר הסחוס מתפרק, החלקיקים שלו יוצרים תגובה דלקתית עם האנטיגנים שיש בגופנו, וכתוצאה מכך מתרחש גירוי של העטיפה של המפרק שנקראת "סינוביה". העטיפה מייצרת נוזל שמצטבר בתוך המפרק (מה שנקרא "מים בברך"), וכתוצאה מהלחץ בתוך המפרק נוצר הכאב. בתגובה לכך הרופא ירשום תרופה אנטי-דלקתית אשר תבטל את התהליך, אך לא כל אחד יכול מבחינה רפואית ליטול תרופות אלו משום שלעיתים הן יוצרות צרבות וכאבי בטן, מעלות לחץ דם ופוגעות בתפקודי הכליות והלב.
יש שני סוגים של מחלה זו: ראשוני ושניוני. הראשוני בדרך כלל מופיע בעקבות נטיות גנטיות לשחיקת הסחוס, והשניוני נגרם בעקבות חבלות וחבלות חוזרות, ומחלות ראומטיות שונות אחרות.
ניתוח להחלפת מפרק ברך הוא למעשה החלפה של הסחוס הפגום במתכת המעוצבת בצורת הסחוס שמורידים. הניתוח מזכיר הלבשת כתרים לשיניים ומבוצע במספר שלבים. תחילה, משייפים את שאריות הסחוס מעצמות הברך, מיישרים את העצם כך שהכתר המתכתי יתאים בצורה מושלמת וידמה את הסחוס. בין המתכת לעצם מלבישים חתיכת פלסטיק המותאמת גם כן בצורתה לברך.
בזמן הניתוח נמדד באופן קפדני רוחבה ועומקה של העצם שעליה מלבישים את הכתר ובוחרים את המידה המדויקת ממגוון שתלים הנמצאים על המדף בחדר הניתוח. את השתל מדביקים לעצם באמצעות דבק צמנט מיוחד. ישנה שיטה נוספת שבה מודדים מראש את גודל העצם באמצעות הדמיות CT ו- MRI. ואולם, לא הוכחה תועלת מהשיטה והיא אף נמצאה פחות מדויקת מהשיטה המקובלת כיום. הרבה מנתחים בעולם בחרו שלא להשתמש בה כי לדעתם היא בסך הכל תרגיל שיווקי, אשר לא מביא תועלת למטופל במהלך הניתוח.
ראשית, לגבי הפלסטיק שמלבישים בין המתכת לעצם, הפלסטיקים הראשונים שבהם השתמשו לפני כ- 40 שנה היו חלשים. ואולם, במשך השנים פעלו לפיתוח וחיזוק החומר, וכיום הפלסטיק הזה מחזיק במשך עשרות שנים ונשחק באיטיות רבה. המתכת שבה משתמשים לשתלים הינה סגסוגת של כרום-ניקל שנקרא "סופר מטאל". אלו שתלים מאוד עמידים וחזקים, והם מחזיקים אפילו עשרות שנים.
ישנם מספר סוגים וקונסטרוקציות של שתלים אשר השוני ביניהם יכול להיות בין החיבור של הפלסטיק למתכת, כגון חיבור סיבובי בין החומרים או חיבור קבוע שבו אפשר להגיד שהפלסטיק דבוק למתכת. בשני הסוגים יש רמות חיבור בין הפלסטיק למתכת: חיבור דבוק (כלומר בלי תזוזה), תזוזה חלקית או תזוזה חופשית. לפי מצב הרצועות בברך ורקמות סביבתיות בוחרים את סוג השתל. יש לציין שבכל הסקרים שנעשו לא הגיעו למסקנה חד משמעית, אם יש עדיפות בין סוגי השתלים מבחינת התועלת למטופל.
שיעור ההצלחה בניתוחים אלו מאוד גבוה ועומד על כ- 95%, כאשר הצלחה נמדדת לפי מספר פרמטרים כמו ניידות, רמת כאבים וחזרה לתפקוד יומיומי. באופן כללי, לאחר הניתוח המטופלים מתניידים ללא כאבים אך עם מוגבלות מזערית בטווח התנועות. יחד עם זאת, יש לציין שבדרך כלל אנשים מרגישים שהברך לא אמיתית, כי אף-פעם פרוטזה לא יכולה להחליף את הברך האמיתית.
כמו בכל ניתוח, ישנן תמיד סכנות. קיימים סיבוכים הקשורים להרדמה ולמצב הבריאותי הבסיסי של המטופל,
ובניתוח ספציפי זה הסיבוכים יכולים לנבוע מזיהום, בדרך כלל זיהום מהמעיים או מהשיניים של המטופל עצמו. החיידקים נודדים בזרם הדם ומתיישבים על השתל, ובמקרים אלה הפציינט נזקק לניתוח או סדרת ניתוחים נוספים כדי להיפטר מהזיהום.
סיבוך נוסף הוא איבוד טווח התנועות כתוצאה מהידבקויות, שהן בעצם דבק ביולוגי שהגוף מייצר אשר מדביק את השתלים אחד לשני. דבק זה נוצר בעיקר כאשר לא מקפידים על פיזיותרפיה וגם כחוסר של הפעלת הברך כתוצאה מפחד מכאבים. בנוסף, כתוצאה מתכונות גנטיות אשר מגבירות את יצירת ההידבקויות.
דוגמא נוספת לסיבוך היא התרופפות של השתל מהעצם בגלל שהצמנט לא מחזיק בצורה מיטבית את החלקים של השתל. במקרים נדירים ישנה גם פגיעה בעצבים ובכלי דם שנפגעים בזמן הניתוח.
מהלך ההתאוששות הוא מאוד אינדיבידואלי לכל אדם, וקשור לסף הכאב וחוזק השרירים ברגל. המטופל צריך לבצע הרבה פיזיותרפיה ולעקוב אחר התוכנית החלמה שקבעו לו הפיזיותרפיסט והרופא. תחילה מהלכים עם הליכון, עם הזמן עוברים למקל הליכה ולבסוף מתהלכים ללא עזרים בצורה משביעת רצון.
ד"ר יוסף סטרולוביץ' הינו אורתופד מומחה לכירורגיה אורתופדית ולניתוחי ברכיים, המשמש בתור רופא בכיר במחלקת האורתופדיה של בית החולים כרמל. שאלות בנושאי הכתבה בנושאים נוספים ניתן להפנות אל ד"ר סטרולוביץ' דרך פורום ניתוחי ברך ופציעות ספורט.
לעוד עדכונים שוטפים בתחום מאת הד"ר, היכנסו לעמוד הפייסבוק שמטעמו.