במטרה לשמוע על ניתוח החלפת מרפק ירך והשלכותיו פנינו אל ד"ר אורן בן לולו, אורתופד מומחה, רופא בכיר בתחום החלפות מפרקי ירך וברך בבית החולים העמק בעפולה, ובמרפאת זבולון - קופת חולים כללית קריית ביאליק. ד"ר בן לולו מנהל את פורום החלפת מפרק ירך בפורטל "שאל את הרופא" ועונה בו על שאלות הגולשים.
ישנם מספר תסמינים מהם סובלים המטופלים, אך המצוקה הבולטת והשכיחה ביותר היא כאב. על פי רוב מדובר בכאב שאינו כה חזק והינו נסבל יחסית, אך עם הזמן שחיקת המפרק גוברת, הכאב נעשה כרוני ומעיק יותר, והאדם נעשה תלוי יותר בתרופות משככות כאב ונוגדות דלקת. מעבר לכך, ישנה הפרעה לא פשוטה לאיכות החיים כשמפרק הירך אינו מתכופף או מתיישר כהלכה. לדוגמא, המטופל יתקשה להיכנס אל האמבט או אל המכונית, יתקשה לקשור שרוכים, לשבת על כיסא או להתרומם מאסלה, יתחיל לצלוע ויסבול מכאב כאשר הוא הולך או עומד.
ישנן בעיקרון שתי קבוצות – חולים במחלה ראשונית וחולים במחלות שניוניות. התסמינים והמופע הסופי של שתי הקבוצות דומה – ומכונה בעגה המקצועית אוסטאוארטרטיס, אך הציבור מכיר אותה בתור מחלת שחיקת מפרקים או שחיקת סחוסי המפרק. הקבוצה הראשונה והעיקרית היא הקבוצה הראשונית - הגורמים למחלה זו אינם ידועים במדויק, אך כיום ידוע לנו שהיא עומדת בפני עצמה, שקיימים היבטים תורשתיים ושהנטייה ללקות בה גוברת בגילאים מבוגרים. קבוצת המחלות השניוניות כוללת אנשים שסובלים מפגיעה עקב גורמים ברורים, כמו פגם מולד במבנה של המפרק, מחלות ילדות שונות, מצבים שנוצרים עקב שבר במפרק, הפרעה התפתחותית ומחלות מערכתיות.
ראשית, צריך להבין שלא כל כאב מתמשך במפרק הירך מעיד על אוסטאוארטריטיס/שחיקת המפרק, ואינו מעיד על צורך מידי בניתוח. ישנן לא מעט סיבות אחרות לכאב ולמגבלות שאינן נמנות על אלו שתוארו לעיל. בדרך כלל מדובר בין היתר בכאב המוקרן מעמוד השדרה, בעיות אורולוגיות, דלקות בבורסה (שקיות הנוזלים הצמודות לעצם הירך), דלקות בשרירים וגידים, פגיעות תוך מפרקיות כגון קרע בלברום (המבנה המקביל למניסקוס בברך ) ועוד.
במידה ואכן מדובר בשחיקת מפרק/אוסטאוארטריטיס והמטופל טופל כהלכה בטיפולים השמרניים ללא הצלחה, ישנם 4 תנאים עיקריים שעל המטופל לעמוד בהם כדי שנמליץ לו על ניתוח:
יחד עם זאת, גם מי שעומד בכל 4 התנאים אינו מופנה מידית על ידינו לניתוח. אנו מציגים בפניו את האפשרויות הטיפוליות, כולל את זו הניתוחית – מסבירים על יתרונותיה, השלכותיה וסיכוניה, והוא זה שמחליט על המשך הדרך. כאשר אני אומר "יתרונות" הכוונה היא ש- 90% מהמטופלים שעברו ניתוח מדווחים על שביעות רצון גבוהה מתוצאותיו, ולרוב מדובר בחזרה מלאה לפעילות יומיומית.
נכון, מדובר בניתוח בעל תוצאות מרשימות עם שינוי מהותי לטובה באיכות החיים. כשאנו מדברים על חזרה לפעילות יומיומית מלאה הכוונה היא שלאחר תקופת השיקום המטופל חוזר ללכת ללא כאב. מאידך, יש צליעה במהלך השנה הראשונה שאינה קשור באופן הניתוח, בגישה הניתוחית או בהבדל באורך הרגליים, כי אם בזיכרון של השרירים ובתבנית ההליכה שלא הייתה תקינה טרם הניתוח. כעת המטופל יכול ללא כאב לעלות ולרדת במדרגות, לקום ולשבת, להיכנס לרכב בנוחות, ואף לחזור ובביטחון לעסוק בספורט שעשה טרם הניתוח באופן נורמטיבי. לדוגמא, אפשר לרכב על אופניים, לשחות בבריכה ולעסוק אף בטניס ובסקי למי שמאומן בכך ועסק בכך בשנים טרם הניתוח. מאידך, רצוי להבהיר שאין זה מומלץ להרבות בקפיצות וריצות. כמו כן, הדגש הוא על פעילויות נורמטיביות ולא אינטנסיביות מאוד, כי ידוע למשל שספורטאים מקצוענים שחזרו לשחק בליגות בכירות אחרי הניתוח גרמו לשחיקה מואצת ונדרשו להחלפת מפרק חוזרת כבר אחרי כ- 5 שנים, ולא כמקובל כעבור כ- 15 עד 20 שנים עד ההחלפה החוזרת הבאה.
לאחר הניתוח המטופל נשאר להשגחה במסגרת טיפולית בדרך כלל כ- 5 ימים. זאת על מנת שנוכל להשגיח על המנותח וגם כדי ללמד אותו פעילויות בסיסיות כמו ישיבה וקימה מכיסא, הליכה, עלייה וירידה במדרגות. לאחר מכן המטופל חוזר לביתו ומקבל דרך קופת החולים המשך טיפול יומי באמצעות פיזיותרפיסט ואחות. זוהי תקופת שיקום ולמידה הנמשכת כחודש וחצי עד 3 חודשים, ובתקופה זו המטופל עוד נעזר בהליכון ומקבל תרופות לשיכוך כאבים במידת הצורך. עם סיום התקופה בדרך כלל כבר חוזרים להליכה טובה ולפעילות כפי היכולת, ולעצמאות מלאה.
כפי שאמרתי, אנו מציגים בפני המנותח את היתרונות והסיכונים שיעזרו לו לקבל החלטה מושכלת. ראשית, אם 90% מדווחים על שיפור משמעותי ביותר, המשמעות היא ש- 10% אינם חווים הטבה באותו האופן. מעבר לכך, מדובר בניתוח גדול שמטבע הדברים כולל מספר סיכונים העשויים להופיע בכ- 3% מכלל ההתערבויות, ויש גם השלכות שחשוב להכיר:
כיום נערכים בארץ כ- 8000 ניתוחים בשנה, ועל מנת לסבר את האוזן מדובר במספר נמוך מאוד יחסית לעולם. בארה"ב ובקנדה נערכים פי שלושה ניתוחים ביחס לכמות אוכלוסיה, ובאירופה פי חמישה. ההבדלים הגדולים נעוצים כפי הנראה במנטאליות ובתפיסת הכאב במדינות השונות. באירופה למשל פונים ביתר מהירות לטיפול וניתוח אם קיימת פגיעה משמעותית באיכות החיים. מאידך, הישראלים תופסים את המצב בצורה שונה, ולמרבה הצער גם ניזונים משמועות בלתי נכונות לגבי כמות הסיבוכים, הכאב ותהליך השיקום שכרוכים בניתוח. יש להצר על כך, מפני שאנשים יכולים היו ליהנות משיפור מהותי באיכות חייהם בעודם צעירם ופעילים, והיום ברור שבני 65 ו- 70 הם אנשים צעירם ופעילים, אך חוששים מהניתוח ללא הצדקה אמיתית.
הינכם מוזמנים לשאול את ד"ר אורן בן לולו שאלות נוספות, בפורום החלפת מפרק ירך של הפורטל.
כתבה זו פורסמה גם במדור בריאות ולייף סטייל של נענע 10. לחצו כאן על מנת לקרוא אותה.