אם גיליתם על עור הגוף מעין כיסוי קשקשים לבנים כאשר העור עצמו נראה אדמדם ומגרד, כדאי לפנות אל רופא המשפחה על מנת לבדוק אם מדובר בפסוריאזיס. לשם כך לא צריך לבצע בדיקה משמעותית ובמרבית המקרים הרופא יוכל לזהות זאת לפי המראה החיצוני של העור. יש לציין כי במחלה זו יש מרכיב תורשתי נכבד למדי ולכן אם אחד מבני המשפחה שלכם סובל מפסוריאזיס הנכם נמצאים בקבוצת סיכון. מעבר לכך, ישנם היבטים נוספים העלולים לגרום למחלה להתפרץ, כמו למשל עישון, טראומות שונות לעור ומצבים מתמשכים של לחץ נפשי. אגב, אם בתקופה מסוימת הבחנת בתסמינים האלו ולאחר מכן הם נעלמו, עדיין ייתכן שמדובר בפסוריאזיס שכן המחלה עשויה להיעלם ולהתפרץ שוב מעת לעת.
כרבע מיליון ישראלים חולים באחד המופעים השונים של פסוריאזיס, ועוד מיליונים רבים ברחבי העולם. יחד עם זאת, הגורם המדויק למחלה עדיין אינו ידוע. מה שברור הוא שהיא אינה מדבקת במגע או בכל דרך אחרת, ושהרקע הוא בעיקר תורשתי. ההשערה המובילה כיום היא שהמחלה נגרמת כתוצאה מפגם בפעילותה של המערכת החיסונית שמתחילה לפעול בצורה יתרה, ובכך יוצרת דלקות על פני העור, למשל באזור המרפקים, החזה, הידיים והקרקפת. הדלקת מביאה להתחדשות מהירה יחסית של תאי העור, בזמן שהתאים הישנים אינם מספיקים למות ולנשור, ולכן מתקבלות עוד שכבות על גבי שכבות של תאים ונוצר מראה דמוי קשקשים. יש לציין כי המחלה בפני עצמה אינה מהווה סיכון בריאותי משמעותי, הגם שהיא מעוררת אי נוחות גדולה מבחינה גופנית וחברתית, ומשפיעה על הדימוי העצמי של החולה. ואולם, היא עלולה לעיתים להוביל לסיבוכים נלווים כמו משקל יתר, מחלה של הריאות, סוכרת, דלקת מפרקים פסוריאטית וקשיים נפשיים.
עד לפני מספר שנים נאלצו חולי הפסוריאזיס להתמודד עם מחלה ההולכת ומתפשטת, עם גירודים עזים ומראה בלתי אסטטי של חלקים נרחבים בגופם. ואולם, בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית בעולם התרופות המוצעות לחולים, ולמרות שלא ניתן להשיג ריפוי מלא אפשר בהחלט ליהנות מהאטת ואף עצירת ההתקדמות, מהקלה משמעותית של התסמינים, ומניקיון כמעט מוחלט של העור במקרים קלים עד בינוניים. הטיפול עצמו עשוי לכלול מגוון רחב של תרופות ותכשירים בהתאם למידת ההתפשטות וחומרתה, ולפי היבטים נוספים במצבו הבריאותי של המטופל.
באופן כללי, נהוג לחלק את דרגות החומרה של המחלה לקלה עד בינונית ולפסוריאזיס מפושטת, וקיימות קטגוריות יותר ספציפיות כמו פסוריאזיס פלאק, הפוכה, טיפתית ואריתרודרמה. במקרים הקלים עד בינוניים של המחלה נהוג לטפל לרוב במשחות על בסיס קורטיזון, זפת, אנטראלנים וחומצה סליצילית. כל אחת מהן עשויה לטפל בהיבט אחר כמו קילוף של הקשקשים או האטה של חלוקת תאי העור, ולכן נהוג להשתמש בהן במשולב. במקרים חמורים יותר של המחלה, הנקראים כאמור פסוריאזיס מפושטת, מטפלים לרוב בשילוב של משחות עם פוטותרפיה, ובהחלט ישנה אפשרות גם לטפל במחלה על ידי שהייה באזור ים המלח. עוד שיטות נפוצות שהתפתחו בשנים האחרונות הינן חשיפה לאור על סגול תוך בליעת PSIRALEN וכן טיפול בלייזר עבור נקודות ממוקדות של המחלה. מעבר לכך, בעת האחרונה חלה התקדמות משמעותית בתרופות הביולוגיות אשר הורסות את תאי העור ובכך מפחיתות את התגובה הדלקתית. מדובר בתרופות הנחשבות לבטוחות ויעילות, אך הן יינתנו רק לחולים שלא הגיבו לטיפולים הקודמים.