תורמי זרע שומעים על האפשרות הזו דרך פרסומים מעת לעת של בנקי הזרע, וגם מפה לאוזן דרך תורמים אחרים. על פי הנחיות משרד הבריאות התורם חייב להיות רווק, ומלבד זאת רוב התורמים הם בגילאי 25 עד 35, הגם שבעבר היו לא מעט חיילים. בנוסף, הזרע של התורם חייב להיות מצוין בהתאם לקביעות ארגון הבריאות העולמי, וגם המראה החיצוני שלו צריך להיות סביר. מעבר לכך, בבנק הזרע מתבצעת סדרת בדיקות למחלות כגון הפטיטיס ואיידס, לצד הפניה לבדיקות גנטיות בעת הצורך, וכן פגישת היכרות עם התורם. יש לציין שבכל מקרה קיים סיכון נמוך מאוד להעברה של מחלות כמו איידס והפטיטיס דרך הזרע, מאחר שהוא עובר בבנק שטיפה לפני ההזרעה לתוך הרחם.
השבחת זרע היא מונח מעט מטעה. כאמור, הזרע שמתקבל בבנק עובר תהליכי שטיפה ובמהלכם אפשר להפריד בין תאים טובים לפתולוגים. לכן, בסיום נשארים עם יותר אחוזים של תאים תקינים ובתנועה, מה שמגדיל את הסיכוי להוביל להריון. לא מדובר בזרע שיוביל לאדם "טוב" יותר מבחינה גנטית.
למעשה, בנק הזרע יכול לשלוח את התורם לכל בדיקה שנראית נחוצה, ובעיקר מושם דגש על היסטוריה רפואית משפחתית ומחלות גנטיות וממאירת בעלות היבט תורשתי. יחד עם זאת, אין אפשרות לפתוח את התיקים הרפואיים של בני משפחתו ולכן מסתמכים בעיקר על דברי התורם. בנוסף, במהלך הפגישה עימו מתרשמים מהיבטים פסיכולוגיים מסוימים ואם ישנה בעייתיות לא ממשיכים הלאה, אך מעבר לכך לא מבצעים בדיקות פסיכולוגיות מעמיקות.
חשוב לדעת שעל פי הוראות משרד הבריאות לא ניתן לגלות את שם התורם באף מקרה, ודברים אלו נכונים גם לגבי תרומת ביציות. כלומר, ישנה אנונימיות מוחלטת וזאת גם אם התורם מעוניין לגלות את שמו, ובכל נסיבה אחרת בעתיד.
בהתאם לבנק הזרע שאליו פנה התורם הוא יקבל תשלום הנע בין כשלוש מאות לשמונה שקלים לתרומה. ניתן לתרום זרע בתדירות גבוהה אפילו מפעם בחודש אך ישנה הגבלה על הכמות הכוללת, מאחר שקיימת סוגיה תיאורטית של שני ילדים שהגיעו מאותו התורם ואינם יודעים על כך, נפגשים בבגרות ומתחתנים. לכן יש צורך להגביל את מספר התרומות כדי להקטין את הסיכון. בדרך כלל נשים רווקות שמקבלות זרע מתורם אכן מספרות על כך לילדיהן, אך שיעור גבוה של זוגות שקיבלו תרומה אינם עושים זאת, וכאן טמונה הבעיה: אם שני אנשים בוגרים יודעים שהגיעו מתורם הם יכולים לפנות אל בנק הזרע ולשאול האם מדובר באותו התורם, אך אם אינם יודעים זאת מתעורר סיכון. זוהי הסיבה שבגללה הוחלט על הגבלה של מספר ילדים עליון לכל תורם, העומד על 10 ילדים פחות או יותר.
כל אישה בישראל יכולה לקבל תרומת זרע כל עוד איננה נשואה ובעלה אינו מסכים לתרומה, וכשאין בעייתיות גדולה מאוד הקשורה בפוטנציאל ההורי. על הפונים נמנים בעיקר זוגות שאצלם ישנה בעיית פוריות מצד הגבר עקב סיבות שונות. כמו כן פונות לבנק הזרע נשים רווקות המודעות להתקדמות השעון הביולוגי, ומעוניינות להספיק להביא ילד לעולם. מלבד אלו, יש גם זוגות של לסביות המעוניינות להביא ילד לעולם ללא שותף.
נכון להיום ישנם חמישה עשר בנקי זרע הפועלים בארץ, רובם ציבוריים וחלקם פרטיים. אין הבדלים מהותיים בין מסגרות אלו, אך בנק פרטי יכול לשלם יותר כסף כך שהוא משיג יותר תורמים, ולכן ההיצע שלו גדול יותר. כמו כן, בנקים פרטיים נוהגים להפנות ליותר בדיקות גנטיות, שאמנם אינן מאוד מהותיות, אך נותנות תחושה מסוימת של ביטחון.
בשנים האחרונות אנו עדים ליותר פתיחות לתרומת זרע גם בקרב האוכלוסייה הדתית. הדבר נכון גם לגבי המגזר החרדי, בו הדרישה היא שהזרע יהיה של תורם גוי כך שלא תהיה בכלל אפשרות של אח, כלומר של פסול חיתון. מאחר שהאם בעצמה יהודיה הרי שהילד יהיה ממילא יהודי.
ישנה חשיבות עצומה לתרומת זרע ולעידוד התורמים שיעזרו לזוגות ולנשים להביא ילדים לעולם. עוד חשוב לחזור ולהדגיש את האנונימיות המלאה, ואת העובדה שלעולם לא תהיה חשיפה של התורם.
מאת ד"ר דוד ישי, גינקולוג מומחה בבעיות פריון ובהפריות חוץ גופיות, המשמש כמנהל של בנק הזרע ביחידת ההפריה החוץ גופית בביה"ח כרמל. שאלות בנושא זה ובנושאים אחרים ניתן להפנות אל ד"ר ישי באמצעות פורום עקרות הגבר בפורטל.