עם גירעון מעיק של כשני מיליארד שקלים מתקשות קופות החולים לספק לכם שירות מיטבי, לקצר את התורים ולהעמיד לרשותכם את מיטב הציוד המקצועי. הבעיה אף מתגברת בימי החורף, כאשר החולים צובאים על הקופה ואנשי הצוות מתקשים לעמוד בעומסים. על מנת להבין היכן טמונה הבעיה ומהם הפתרונות האפשריים, פנינו אל רופאים המשמשים בתפקידים בכירים בקופות ובבתי החולים.
למעשה, רפואת הקהילה היא שמספקת את החלק הארי של שירותי הבריאות במדינה. לפי ד"ר זהי סעיד, המשמש כמנהל רפואי של שירותי בריאות כללית מחוז חיפה וגליל מערבי, הקופות מטפלות במספר גדול בהרבה של חולים יחסית לבתי החולים. תקציביהן מגיעים מתוך תשלומי מס הבריאות שגובה הממשלה, שלאחר מכן מחלקת אותם בין המוסדות השונים. הבעיה היא שאין מספיק לכולם, וכשבתי החולים מקבלים יותר הקופות מקבלות מעט מדי, ולהיפך. אם התקציב אינו מספיק הקופות אינן יכולות להכשיר רופאים, לפתוח מרפאות נוספות, להרחיב את שירותיהן ולקנות ציוד חדש. עם הדברים מסכים גם ד"ר וליד מבריקי, המשמש כמומחה בכיר לרפואת משפחה באחת הקופות. לדבריו, היעדר תקצוב משמעו שהקופות אינן יכולות להוסיף תקנים או להעסיק את הרופאים במשרה מלאה. מכאן שהרופאים נאלצים להתמודד עם זרם מטופלים שבימי החורף גבוה פי 3 ויותר מההסכמים המקוריים שנחתמו עימם. מובן מאיליו שבמצב עניינים זה קשה להעניק מענה אופטימאלי.
רבים בציבור סבורים כי הקופות ובתי החולים פועלים באופן נפרד, אך למעשה מדובר בשתי חטיבות הפועלות בשיתוף פעולה הדוק ומושפעות זו מזו. לפי ד"ר סלים חלבי, המשמש כמנהל המיון בבית חולים "כרמל", רופאי הקהילה מפנים לבתי החולים אלפי מטופלים בכל יום. לו היו מתוקצבים שירותי הקהילה בצורה נאותה, ניתן היה למנוע הפניות רבות ולטפל בחולים במסגרת הקהילתית. ד"ר מבריקי מסכים עימו ומוסיף שהעומס בבתי החולים אכן קשור בחלקו להפניות מטעם רופאי הקהילה, ושהבעיה מתגברת בחודשי החורף. לדבריו, חלק מהחולים מודעים לעומסים ולתנאים בבתי החולים ומבקשים מפורשות שלא לשלחם למיון. על כן, במיוחד בעונה זו מנסים הרופאים להעניק טיפול במסגרת הקהילה ככל שהדבר אפשרי, לאור המחשבה שהצפיפות בבתי החולים עלולה לגרום להידבקות במחלות.
חשוב להבין כי העומס בבתי החולים בהקשר לרפואת הקהילה, אינו נעוץ רק בהפניות אלא בבעיית השחרור לצורך המשך טיפול. ד"ר חלבי מסביר לנו שתפקידה של רפואת הקהילה הוא להשלים את הבירור הרפואי, ליישם את ההמלצות, להמשיך את הטיפול ובכך למנוע את החזרה לבתי החולים. הקושי הוא שבקופות החולים קיימות תקופות המתנה ארוכות כמעט בכל התחומים, החל בצילומים ואבחונים, ועד לניתוחים אלקטיביים (לא מסוכנים). כלומר, מטופלים עלולים להמתין זמן רב עד לקבלת הטיפול הנחוץ, וצוות בית החולים מתלבט אם לשחרר במקרים מסוימים. לפי ד"ר סעיד קופות החולים בהחלט צריכות לסייע לבתי החולים בנקודה זו, והן אכן משתפות עימם פעולה במטרה לווסת את העומס באמצעות הפנייה למוסדותיהן. הבעיה נעוצה בכך שגם מוסדות אלו מצויים בתפוסה גבוהה ואז נתקעת התחלופה.
יש הסבורים כי אם יועברו לקופות החולים התקציבים הנאותים (מה שלא נראה באופק) ייפתרו בעיותיהן. לפי ד"ר סעיד, אכן קיים צורך דחוף בכספים שישמשו לעדכון סל התרופות ולהשגת ציוד מתקדם. ואולם, לצד נחיצותם העליונה של תקציבים הולמים ישנו גם מחסור ברופאי קהילה במגוון תחומים, והמשמעות היא שגם הכסף אינו מהווה פתרון מספק. לדבריו, המערכת מוגבלת ביכולתה להכשיר רופאים עקב מחסור בתקנים, בבתי חולים ובמיטות. ד"ר מבריקי מוסיף שבשנים האחרונות חלה ירידה מהותית במספר הרופאים שמתמחים בתחומים הקהילתיים, ושהדבר קשור בין היתר לרתיעה מפני העומסים שעימם מתמודדים רופאי הקופות.
לאורך השנים עלו שוב ושוב לדיון הבעיות במערכת הבריאות הציבורית, אך למרבה הצער לא נראות תוכניות ממשיות וישימות לטווח הארוך. ד"ר סעיד מביא כדוגמא את מערכת הבחירות האחרונה, במהלכה לא העלתה אף מפלגה על נס את תחום הבריאות. הוא מציין בצער שאיש ממקבלי ההחלטות אינו מקדם את התחום, ושכל ניסיון לשינוי ושדרוג צריך לעבור מסכת ארוכה של שכנועים וסחבת. לדעתו, גם שרת הבריאות היוצאת לא הקדישה את הזמן הראוי לטיפול ברפואת הקהילה, ולא הבינה את התחום לעומקו. על כן, לא נותר לנו אלא לקוות לשיפור שאולי יביא שר הבריאות הבא.
ד"ר וליד מבריקי מנהל בפורטל את פורום רפואת משפחה ואת פורום רפואת ילדים וטף, ועונה בהם על שאלות הגולשים.