לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור הלידות ל-1,000 נשים בגיל הפריון עלה מ-87.2 בשנת 2000 ל-90.8 בשנת 2015. יחס הזכרים והנקבות בלידות חי היא 1.06 ב-2015 ונשאר יציב מאז תחילת המילניום הנוכחי, בעוד אחוז הלידות הראשונות ירד מ-33% בשנת 2000 ל-31% בשנת 2015. במקביל, חציון גיל ההורים בלידה נמצא במגמת עלייה וחציון גיל האם לבדו עלה מ-28.5 בשנת 2000 ל-30.1 בשנת 2015.
מהנתונים לעיל ניתן להבין את השינויים שעוברים על ענף הבריאות בכלל ותחום הלידות בפרט. מצד שני, יש דברים שלא משתנים ובהם הדילמה לגבי בחירת חיתולים: גם הורים צעירים וחסרי ניסיון מבינים מהר מאוד שבלי חיתול מתאים יהיה להם קשר לשרוד את השנים הראשונות. הבעיה היא שהיצע האפשרויות לא ממש עוזר ועבור רבים הוא רק יוצר בלבול.
כלל המפתח בבחירת חיתולים הוא מידת ההתאמה ליילוד. ככל שהחיתול יתאים יותר למבנה הגוף של התינוק, למשקל שלו ולהעדפות ההורים – כך עולה הסיכוי שהוא ימלא את תפקידו כהלכה. בנוסף, חיתול מתאים יחסוך להורים הוצאות כי הוא יספוג יותר טוב את השתן והצואה גם במהלך הלילה.
החיתול החד פעמי הומצא רק בשנת 1961 והוא מורכב משני חלקים עיקריים. חלק אחד של החיתול הוא למעשה ליבה שאחראית על לכידה, פיזור ואחסון השתן, בעוד החלק השני היא התשתית שאמורה לשמור את הליבה במקומה ולשפר את נוחות הלבישה. בתוך החיתול יש חומרים שלוכדים ונועלים את הנוזלים במקומם ובתנאי מעבדה הם אמורים לספק עד 12 שעות של יובש.
מטרת העל של בחירת חיתולים ליילוד הטרי היא למנוע תפרחת. אלו גירויים בעור שנגרמים מהשימוש בחיתולים לא מתאימים וממתקפה של גורמים פיזיים, כימיים ואנטומיים שנמצאים בסביבת החיתול.
כמו כן, חיתול בגודל המתאים שלא זז ממקומו מפחית את רטיבות עור התינוק ומונע שפשפות. היות ובטן של תינוק יכולה להימתח עד 8 ס"מ, הוא זקוק לחיתול שמתמתח יחד איתו ומאפשר לו לנוע בחופשיות. מבחינת ההורים, הסימן הכי טוב לזיהוי חיתול איכותי הוא דפנות שנמתחות ולא נקרעות.
התינוק מטבע הדברים לא יכול לתת פידבק על החיתול והאינדיקציה היחידה שיש לנו כהורים היא מידת היובש. אם נרצה לבדוק את יעילות החיתול נצטרך להמתין כמה שעות, אבל רובנו נעדיף למנוע מראש את עוגמת הנפש של תפרחת חיתולים. לכן אין ברירה אלא לבצע ניסוי וטעייה. אפשר לנסות בכל פעם סוג אחר ולמצוא את המותג והחיתול המתאימים למשקל ולגיל.